בית המשפט קבע שיש ספק בשאלה אם הנהג ידע שרישיונו הותלה כשלוש שנים קודם לתאונה בשל חוב בהוצאה לפועל, שכן המכתב נמסר לאמו העיוורת
השופטת אירית קלמן ברום קיבלה לאחרונה תביעה שהגיש נהג שנפגע בתאונת דרכים לפני יותר מ-5 שנים. הוא נחבל בראשו וסובל מאז בעיקר מליקויים קוגניטיביים שאינם מאפשרים לו לעבוד. המבטחת טענה שאין כיסוי ביטוחי מאחר שרישיונו של הנהג לא היה בתוקף במועד התאונה. השופטת קיבלה את טענת הנהג כי לא ידע שהרישיון הותלה בגין הליכי הוצאה לפועל וגם לא קיבל הודעה ממשרד הרישוי שעליו לעבור מבחן ראיה.
התובע, בן 51, סיפר שנפגע בתאונת דרכים במאי 2016 כשנהג ברכבו. ממקום התאונה הוא הובהל לבית החולים סורוקה בבאר שבע כשהוא פגוע בראשו, שם אושפז במחלקה נוירוכירורגית למשך שבעה ימים. בהמשך הוא עבר הליך שיקום בבית לוינשטיין ושוחרר לאחר כחודשיים. מאז הוא סובל מירידה קוגניטיבית שבאה לידי ביטוי בחוסר יכולת לבצע משימות מורכבות, העדר מוטיבציה, וקשיי התמדה.
מבטחת הרכב, ביטוח ישיר איי.די.איי, כפרה באחריותה לפצות את התובע. היא טענה כי רישיונו לא היה בתוקף במועד התאונה שכן ב-2013 הוא הותלה בשל חובות בהוצאה לפועל. יתר על כן, בפברואר 2016 רישיונו פקע והוא חויב לעבור מבחני ראיה ולשלם קנסות כתנאי לחידוש הרישיון. בנסיבות אלה לשיטתה, במועד התאונה לא היה לתובע כיסוי ביטוחי.
הנתבעת הוסיפה כי ההודעה על התליית הרישיון נמסרה לאמו של התובע, עמה הוא גר באותה תקופה. זאת ועוד לדבריה, מדובר באדם שלא עדכן את כתובת מגוריו במרשם האוכלוסין ומתחמק מקבלת דואר. כמו כן ציינה המבטחת כי חוקר פרטי ששלחה על מנת למסור דואר לתובע הופנה על ידו לעיר אחרת.
התובע טען מנגד כי לא היה מודע להתליית הרישיון ובכל מקרה, רישיונו נשלל בשל מניעים כלכליים או טכניים וללא פן מהותי הקשור לכושר הנהיגה שלו. בנסיבות אלה לדבריו יש כיסוי ביטוחי.
רוח סוציאלית
השופטת אירית קלמן ברום מבית המשפט המחוזי בתל אביב ציינה כי בהליך התברר שבתיק ההוצאה לפועל של הנהג קיימת הגבלה להחזיק רישיון נהיגה שנכנסה לתוקף ביוני 2013. לנהג נשלחה התראה בדואר רגיל ללא אישור מסירה.
עוד כתבה השופטת כי לפי הפסיקה, אחריותה של חברת הביטוח לא תישלל על אף נהיגה ברכב בזמן פסילה בנסיבות שבהן בזמן התאונה טרם נמסרה לנהג הודעה על שלילת רישיונו.
השופטת הבהירה כי קיים ספק ראייתי בשאלה האם הנהג קיבל את ההודעה על התליית הרישיון. מחומר הראיות עלה שהמכתב נשלח לכתובת אמו של התובע, וטענת התובע כי לא גר עמה באותה תקופה לא נסתרה. זאת, במיוחד בנסיבות בהן התברר שאמו של התובע נושאת תעודת עיוור ואין כל וודאות שהדואר שנמסר לה עבור התובע אכן הגיע לידיו.
היא הוסיפה כי למרות שהתובע לא עדכן את כתובתו במרשם האוכלוסין כדבעי ואף נצפה מתחמק מקבלת דואר (על ידי חוקר הנתבעת), יש לפרש את הספק הראייתי לטובתו בהתאם לרוחו הסוציאלית של חוק הפיצויים.
באשר לנזק קבעה השופטת שנכותו התפקודית של התובע גבוהה מהנכות הרפואית והוא איבד לחלוטין את כושר ההשתכרות שהיה לו.
בסיכומו של דבר חויבה הנתבעת לפצות את התובע ב-1,548,047 שקל בניכוי שתשלומים התכופים ותגמולי ביטוח לאומי. לסכום יתווסף שכ"ט עו"ד בשיעור 15.21% בתוספת הוצאות בסך 1,250 שקל.
לפסק הדין המלא בתיק 13112-01-17
- ב"כ התובע: עו"ד יפרח שוחט
- ב"כ הנתבעת: עוה"ד אמיר סילש ויניב כהן
עו"ד לילך אבואב
עוסק/ת ב-
נזקי גוף ותאונות
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין