הפקח הגיש תביעה נגד הסוחר בגין קללות וגידופים שהטיח בו לאחר שקיבל דוחות ובשל פרסומים מכפישים ברשתות חברתיות ובווטסאפ. טענות הנתבע כי הפקח התנכל לו נדחו
השופטת רחלי טיקטין עדולם קיבלה לאחרונה תביעת דיבה שהגיש פקח באשדוד נגד בעל עסק שקיבל ממנו דוחות. התובע סיפר שב-2019, על רקע אותם דוחות מוצדקים, הנתבע החל במסכת פרסומים שנועדה לפגוע בו ולהכפיש את שמו. הנתבע טען לאמת בפרסום ולהגנת תום הלב, והסביר שהתובע התנכל לו מאחר שסירב לתת לו סחורה בחינם, אך טענותיו נדחו.
התובע סיפר שהוא עובד כ-10 שנים בעיריית אשדוד כפקח. הנתבע היה בעל חנות בגדים ואביזרי לבוש ברובע א' בעיר, עליו התובע היה ממונה. ב-2019 הוא רשם לנתבע 3 דוחות בסך 730 שקל, בגין הצבה של סטנדים, קרטונים וסחורה מחוץ לחנות ללא היתר.
התובע תיאר כי ביוני 2019 הגיע לחנות והבחין במתקנים המוצבים בחוץ. הוא ביקש מהנתבע לפנותם מבלי שיינתן לו קנס. למחרת שב לחנות והבחין באותן חריגות. כשביקש מהנתבע להזדהות ולתת פרטים הוא החל לאיים עליו ולקלל אותו בכינויי גנאי כגון "סמרטוט רצפה" ו"פח אשפה".
בהמשך הנתבע פרסם בפייסבוק תגובות בגנותו בהן כתב בין היתר כי הוא "רגיל למלא שקיות בחנויות כדי לא לתת דוחות ולתת שקט". הנתבע הוסיף כי "אצלי זה לא קורה אז האפס הזה כל בוקר בא אליי לחנות מצלם נותן דוח על כלום והולך". בנוסף פרסם הנתבע בקבוצת וואטסאפ של סוחרים בעיר אשדוד, הודעות קוליות בהן דיבר בגנותו.
הנתבע טען כי לדוחות ולפרסומים קדם אירוע של נטילת מגבות על ידי התובע מהחנות ללא תשלום. לדבריו, התובע הגיע לחנות כשאביו במקום, וביקש ממנו לקחת 4 מגבות כדי לבדוק אם אשתו רוצה לקנות אותם. האב הסכים. כעבור זמן מה, כשהתובע לא שילם על הסחורה, שאל אותו האב מה קורה עם זה והתובע החזיר את המגבות כשהן משומשות ומלוכלכות. לדברי הנתבע, האירוע הוביל את התובע להתנכל אליו דרך הגעה יומיומית לחנות, צילום החנות ומתן דוחות והתראות ללא סיבה מוצדקת.
הוא הוסיף שבהמשך גילה כי מדובר בשיטה של התובע לפיה סוחרים בעיר נותנים לו סחורה ללא תשלום והוא בתמורה נמנע מלקנוס אותם.
לא התנכלות
השופטת רחלי טיקטין עדולם מבית משפט השלום בבאר שבע קיבלה את התביעה. היא קבעה שהגידופים שהטיח הנתבע בתובע, כמו גם יתר הפרסומים, מהווים לשון הרע.
עוד קבעה השופטת כי אירוע המגבות לא הוכח ובגרסאות הנתבע ואביו נמצאו סתירות. בנסיבות אלה לא הוכח כאמת הפרסום לפיו התובע: "רגיל למלא שקיות בחנויות". היא ציינה שלא הוכח כי התובע התנכל "למאות עסקים"וגם לא הוכח שהתובע נהג לקבל טובות הנאה מבעלי עסקים.
היא הוסיפה כי כמות הדוחות והתראות שנתנו, וטווח הזמנים ביניהם, אינם מלמדים על התנכלות.
בפסק הדין גם נכתב שהנתבע אינו זכאי להגנת תום הלב בשל השפה שבה בחר להשתמש כמו גם העובדה שלא טרח לברר האם הפרסומים הם אמת.
בהתחשב בהיקף הגדול של הפרסומים ובחומרתם חייבה השופטת את הנתבע לפצות את התובע בסך של 45,000 שקל בתוספת הוצאות בסך 5,000 שקל ושכ"ט עו"ד בסך 15,000 שקל.
- ב"כ התובע: עו"ד משה אבקסיס
- ב"כ הנתבע: עו"ד אורית בשן
עו"ד נבון קצב עוסק/ת ב- לשון הרע
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין