אדם שכיסה חוב משכנתה של לקוח בנק לאומי לא ציפה שהלקוח יבקש להחיות את המשכנתה והכסף יוזרם לחשבונו במקום לחזור אליו. בית המשפט קיבל לאחרונה את תביעתו נגד הבנק.
פסק דין שניתן בבית משפט השלום בתל-אביב לאחרונה חייב את בנק לאומי לשלם יותר מ-220 אלף שקל לאדם שכיסה הלוואת משכנתה של לקוח הבנק – ולא קיבל את כספו חזרה לאחר שהמשכנתה הוחייתה לבקשת אותו לקוח.
הפרשה החלה ב-2009, אז התובע הלווה כספים לחברו, לקוח בנק לאומי, וזה שיעבד לטובתו את דירתו במשכנתה בדרגה שנייה, כיוון שעל הדירה כבר הייתה משכנתה לטובת הבנק. בשלב מסוים, ביקש התובע לממש את המשכנתה לטובתו משום שחברו לא החזיר לו את כספו ונאלץ קודם כל לפדות את המשכנתה של הבנק בסכום של 202,885 שקלים.
לימים הסתבר לתובע כי הבנק נענה לבקשת חברו והחייה את המשכנתה תוך העברת הכספים לחשבונו, במקום להחזיר לו אותם. בעקבות זאת הוא ניהל הליך נגד הבנק בסופו הגיעו להסדר כי יקבל את הדירה לידיו וישלם לבנק הוצאות של 7,500 שקל.
מחברו התובע לא הצליח לגבות את הכספים ולפיכך הגיש את התביעה הנוכחית בה ביקש מהבנק את החזר כספו בנוסף להוצאות בהן חויב לנוכח רשלנותו.
הבנק טען להגנתו כי אין בינו לבין התובע מערכת יחסים מחייבת, והתובע צריך להתחשבן עם הלווה ולא עמו.
לטענתו, הוא אף לא יכול היה לדעת כי התובע הוא זה שהפקיד את הכספים משום שזהותו לא צוינה במסמך ההפקדה. לצד זאת הגיש הבנק הודעת צד שלישי נגד הלווה שהתעשר שלא כדין על חשבון התובע.
ציפייה לאמינות ויושר
"הפסיקה הכירה בקיומן של חובות המוטלות על בנק גם כלפי מי שאינו לקוחו, כאשר ניתן לצפות שייפגע כתוצאה מרשלנות הבנק, וזאת על רקע מעמדו הנורמטיבי של הבנק במשק ובחיי המסחר והציפייה שינהג באמינות וביושר", כתבה השופטת הבכירה דורית קוברסקי בפסק הדין.
השופטת סברה כי הבנק התרשל כשלא יידע את התובע על החייאת המשכנתה לפני שהעביר את הכספים לחשבונו של הלקוח. טענת הבנק כי לא יכול היה לדעת את זהות המפקיד נדחתה לנוכח 5 מכתבים ששלח בא כוחו של התובע לבנק, כאשר באחד מהם שמו של התובע צוין במפורש.
מעבר לכך, השופטת ציינה כי הבנק הביא לעדות פקיד שלא היה מעורב בעניין ולא יכול היה לשפוך עליו אור – וגם זה משמש לחובתו.
לסיכום השופטת קבעה כי הבנק יכול היה למנוע בקלות את הסיכון לו רק היה בודק עם התובע את הדברים לפני שנענה לבקשת הלקוח. משלא עשה זאת, הוא התרשל ואחראי לפצות את התובע על נזקיו.
עם זאת, השופטת לא סברה שהבנק צריך להחזיר את הוצאות המשפט שחויב בהם התובע – בהתחשב בכך שהוא שיזם את ההליך והסכים להסדר במסגרתו.
בהמשך השופטת קיבלה את הודעת הצד השלישי של הבנק נגד הלקוח, אך הבהירה כי החיוב של הבנק לא תלוי בכך. כלומר, זכאות הבנק להחזר לא גורעת מחיובו לשלם לתובע את כספו (כיום כ-222 אלף שקל) בנוסף להוצאות משפט ושכ"ט עו"ד של 15,000 שקל.
- ב"כ התובע: עו"ד אהרן לירז
- ב"כ הנתבע: עו"ד ורד בלוך-שכטמן
- ב"כ הצד השלישי: עו"ד נסים שמיה
עו"ד אריה חגאג
עוסק/ת ב-
בנקים
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין