אבייב כהן נ' בנק לאומי לישראל בע"מ

הצד השלישי- אפרים שמואלי- ע"י עו"ד נסים שמיה

עניינה של התביעה שלפניי הוא בהשבת כספים שהפקיד התובע, אריה אבייב כהן (להלן: "כהן"), בחשבון בבנק הנתבע, בנק לאומי לישראל בע"מ (להלן: "הבנק"), ושהבנק העביר לבעל החשבון, הצד השלישי אפרים שמואלי (המופיע במסמכים שונים ובהליך זה גם בשם שמולי, להלן: "שמואלי").

רקע

1.כהן התקשר עם שמואלי ביום 21.10.2009 בהסכם שכותרתו "הסכם הלוואה" (נספח א' לתצהיר כהן, להלן: "ההסכם"). על פי ההסכם, כהן הלווה לשמואלי כספים ולהבטחת השבתם, שמואלי התחייב לשעבד את דירתו שברחוב ***** ב*** (להלן: "הדירה") "ומיד לכשיתאפשר הדבר" לרשום לזכות כהן משכנתא על הדירה ללא הגבלה בסכום. צוין, כי על הדירה רשומה כבר משכנתא לטובת הבנק (להלן: "המשכנתא לבנק") וכי המשכנתא לזכות כהן תהיה בדרגה שניה (להלן: "המשכנתא לכהן"). בהסכם ציינו הצדדים את התחייבותו של שמואלי לשלם את תשלומי המשכנתא לבנק כסידרם, וכי פיגור בתשלומים לבנק יעניק לכהן זכות "לממש את המשכנתא שלו לאלתר".

2.במועד חתימת ההסכם היו רשומות רק הערות אזהרה לטובת שמואלי והבנק. שמואלי העניק לכהן ולבא כוחו ייפויי כוח לצורך הסדרת רישום הדירה על שמו וכן לצורך רישום שתי המשכנתאות (לטובת הבנק וכהן, נספחים ו-ז לתצהיר כהן). בא כוחו של כהן הסדיר את רישום הדירה על שם שמואלי ואת המשכנתא לבנק (נספח ח לתצהיר כהן), אך פניותיו החוזרות ונשנות לבנק לצורך קבלת הסכמה לרישום המשכנתא לכהן (נספחים י-יב לתצהיר כהן) נתקלו בסירוב, וזאת בשל פיגורים מצד שמואלי בתשלומי המשכנתא לבנק.

3.על רקע הידיעה על הפיגורים בתשלומי המשכנתא לבנק, כהן ביקש לממש את המשכנתא לטובתו בהתאם לזכות שהוקנתה לו בהסכם. ברם, לצורך כך היה עליו תחילה לפדות את המשכנתא לבנק. לאחר בירור מהו הסכום הנדרש לפדיון המשכנתא לבנק, ביום 30.8.2011 כהן הפקיד בחשבון המשכנתא 202,885 ₪ (נספחים טו-טז לתצהיר כהן, להלן: "ההפקדה"). בעקבות זאת כהן פנה לבנק, באמצעות בא כוחו, וביקש לקבל שטר פדיון משכנתא כנגד ההפקדה. משלא נענה, ולאחר פניות חוזרות בכתב בעניין זה, כהן הגיש תובענה נגד הבנק ושמואלי, בה עתר בין היתר לסעד הצהרתי לפיו המשכנתא לבנק נפדתה (ה"פ 29269-10-11, נספח כב לתצהיר כהן, להלן: "המרצת הפתיחה"). במסגרת המרצת הפתיחה התברר לכהן, ששמואלי פנה לבנק וביקש שלא לסגור את המשכנתא אלא "להחיותה", וכן להשיב "למי ששילם" את ההפקדה (נספח כד לתצהיר כהן). הבנק פעל בהתאם לבקשת שמואלי ו"החיה" את המשכנתא, אך את כספי ההפקדה העביר דווקא לשמואלי ולא לכהן.

4. במסגרת המרצת הפתיחה הציע בית המשפט לצדדים הסדר, לפיו: "ימונה שמאי על ידי בית המשפט. המבקש (כהן) הוא שירכוש את הדירה. המבקש ישלם לבנק את מלוא יתרת החוב בספריו. והיתרה לא תשולם עד להכרעה בגובה החוב הקיים עדיין ככל שקיים מהמשיב (שמואלי) למבקש. אם יתברר שהמשיב עדיין חייב למבקש ויתרת התמורה אינה מכסה את גובה החוב, ישלים המשיב למבקש את היתרה בתוך 30 יום מיום ההכרעה בגובה החוב. אם יתברר שהמשיב אינו חייב וקיימת יתרת זכות לטובתו, ישלם המבקש למשיב את היתרה בתוך 30 יום מיום ההכרעה בגובה החוב. בהתחשבנות שבין המבקש למשיב יילקח בחשבון גם הסכום שהמבקש שילם לבנק והמשיב קיבל מהבנק. ההכרעה בגובה החוב תיעשה על ידי רואה חשבון שימונה על ידי בית משפט כבורר מכריע." (נספח כה לתצהיר כהן, להלן: "ההסדר"). בהמשך קיבלו הצדדים את ההסדר וניתן לו תוקף של פסק דין, במסגרתו נמחקה התביעה נגד הבנק ונקבע שכהן ישלם את הוצאותיו בהמרצת הפתיחה בסך 7,500 ₪ (נספח כו לתצהיר כהן). בהתאם להסדר, ביום 3.4.2013 כהן שילם 167,009.43 ₪ להסרת המשכנתא לבנק (נספחים ל-לא לתצהיר כהן) והדירה הועברה לזכותו. לעומת זאת, הבוררות בין כהן לשמואלי התעכבה ולמעשה לא התקיימה בשל סירובו של שמואלי לשלם את חלקו בשכר הבורר (נספחים לד-לה לתצהיר כהן), וכל ניסיונותיו של כהן לקבל את כספי ההפקדה משמואלי לא צלחו. על רקע זה, כהן הגיש את התביעה דנן כנגד הבנק, במסגרתה תבע להשיב לו את כספי ההפקדה, כמו גם את ההוצאות ששילם לבנק במסגרת המרצת הפתיחה, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית עד ליום הגשת התביעה, ובסך הכל 229,121.59 ₪.

טענות הצדדים

5.לטענת כהן הבנק התרשל כלפיו בכך שידע, או למצער היה צריך לדעת, על חובו של שמואלי כלפיו וכי בהעבירו את כספי ההפקדה לשמואלי ייגרמו לכהן נזקים ועל כן הוא חייב לפצותו על נזקיו. כהן הדגיש בנוסף, כי את ההוצאות בהמרצת הפתיחה הוא שילם לבנק תחת מחאה.

6.מנגד טען הבנק, כי אין כל הסכם או מערכת יחסים מחייבת בינו לבין כהן, אין כל חובה המוטלת עליו לבדוק את זהות המפקיד לחשבון המשכנתא, ולפיכך התביעה אינה מעלה כל עילה או יריבות כלפיו. זאת ועוד; הבנק עמד על כך שלא ידע ולא יכול היה לדעת את זהותו של מבצע ההפקדה, מאחר שזהותו אינה מצוינת במסמך ההפקדה ולכן ככלל רואים כל הפקדה בחשבון הלוואה כאילו בוצעה על ידי הלווה עצמו (הבנק מפנה בהקשר זה לסע' 28(ג) להסכם המשכנתא לבנק, נספח 1 לתצהיר יקיר וייס מטעם הבנק, להלן: "וייס"). הבנק אמנם אישר, כי בסמוך לאחר ההפקדה שמואלי פנה אליו וביקש "להחיות" את המשכנתא לבנק, ובהתאם לכך גם פעל כאשר החתים את שמואלי על נספח להסכם המשכנתא לבנק (נספח 4 לתצהיר וייס, להלן: "הנספח למשכנתא"). עם זאת, הבנק לא יכול היה להיענות לבקשת שמואלי להשיב את ההפקדה למפקיד מאחר שהבנק אינו צד למערכת היחסים הנפרדת בין שמואלי לצד שלישי (כהן). בהתאם לקביעה בהסכם המשכנתא לבנק, לפיה כל הפקדה בחשבון המשכנתא, גם על ידי צד שלישי, תיחשב כאילו ביצע אותה הלווה, כל שהבנק היה יכול לעשות הוא להעביר את ההפקדה ללווה עצמו, שמואלי, אשר הוא הגורם עמו קשור הבנק בהסכם, ורק לחשבון שדרכו משולמת המשכנתא לבנק באמצעות הוראת קבע. הבנק הפנה גם להסדר בהמרצת הפתיחה, לפיו תביעת כהן נגדו נמחקה תוך חיובו בהוצאות כלפי הבנק, ובכל מקרה הדגיש שעל פי ההסדר היו כהן ושמואלי אמורים להסדיר את ההתחשבנות ביניהם בבוררות. התביעה דנן הוגשה כעבור ארבע שנים מההסדר, כאשר כהן נואש מניסיונותיו לגבות את הכספים משמואלי, שכלפיו צריכות להיות מופנות כל טרוניותיו של כהן.

7.במקביל הבנק הגיש הודעת צד ג' נגד שמואלי. לטענתו, בהוראת שמואלי "להחיות" את המשכנתא לבנק, לשלם באמצעות כספי ההפקדה חובות קודמים בגין פיגורים ולהעביר את היתרה לחשבונו, שמואלי התעשר שלא כדין על חשבונו של כהן. הבנק הוסיף וטען כנגד שמואלי בעילות של גזל, תרמית והונאה וכן התנהגות שלא בתום לב. בכתב ההגנה להודעה לצד ג' הסכים שמואלי לטענות הבנק בכתב ההגנה, לפיהן התביעה נעדרת כל עילה ויריבות, ולטענת שמואלי מייצגת את חוסר תום הלב של כהן גם בהתנהלות כלפיו. לשיטת שמואלי, נכון להיום הוא אינו חייב עוד דבר לכהן, שקיבל את הדירה עבור סכום מצטבר הנמוך באופן משמעותי מהערכת השמאי שבוצעה בהתאם להסדר.