לאחר רכישת הדירות: גילו שהחניה היא לרכב קטן

התובעים סיפרו על מתקני חניה נמוכים וצרים שאינם מאפשרים שימוש סביר. ביהמ"ש קבע כי היזמית הפרה את הסכמי המכר - וחייב בפיצוי של מאות אלפי שקלים

קנו דירות חדשות – וגילו חניות זעירות: בית משפט השלום בתל אביב פסק לאחרונה כ-300 אלף שקל לרוכשי דירות בפרויקט תמ"א 38, לאחר שגילו כי החניות שסופקו להם קטנות מדי ואינן מתאימות לרכב משפחתי. השופטת מיה רויזמן-אלדור קבעה שהיזמית הפרה את הסכמי המכר וכי עליה לשאת בירידת הערך שנגרמה לתובעים, ביחד ולחוד עם החברה שמחזיקה במניותיה.

לפני למעלה מעשור רכשו שלושת התובעים דירות חדשות בבניין בהרצליה, שנבנה במסגרת פרויקט תמ"א 38. לטענת אחת הרוכשות, גילתה כי מתקן החניה שסופק אינו שמיש, אלא מתאים לרכבים קטנים מאוד שגובהם נמוך מ-1.55 מטר. נטען שגם רוחב המתקן צר ביותר, באופן שאינו מאפשר לפתוח את דלת הרכב ולצאת ממנו.

שני התובעים הנוספים, בני זוג, המשיכו בקו טיעון זה כשסיפרו כי לא הצליחו להכניס לחניה שסופקה להם את רכבם, מסוג מאזדה 5-CX. לדבריהם פנו לשמאית מקרקעין שחיזקה את חששם ומצאה כי המתקן, הלכה למעשה, שונה מזה המצוין בהיתר הבנייה, כאשר מימדיו אינם מאפשרים שימוש כלשהו.

לשיטת הרוכשים מדובר בכשל תכנוני מהותי שהוביל לירידת ערך הדירות. הם ביקשו צו להחלפת מתקני החניה ולחלופין פיצוי כספי. מנגד טענו הנתבעות – היזמית ובעלת מניותיה – כי מתקני החניה נבנו בהתאם להיתר הבנייה, קיבלו את כל האישורים הנדרשים ועומדים בדרישות הדין, כך שלא נפל רבב בהתנהלותן.

הפרת "ציפייתם הסבירה"

אבל השופטת רויזמן-אלדור קבעה כי הגם שחוזי המכר אינם כוללים מידות מפורשות למתקני החניה, היזמית התחייבה לבנות את הפרויקט בהתאם לתוכניות ולהיתר הבנייה. לאחר שבחנה את הראיות - לרבות חוות דעת מומחית מטעם התביעה, שלא הופרכה על-ידי ההגנה - קבעה כי המתקנים שסופקו לרוכשים אינם תואמים את המידות שנקבעו בתוכניות, ואינם מאפשרים שימוש סביר בחניה.

"שוכנעתי כי מתקני החניה שסופקו לתובעים עמדו בניגוד לצפייתם הסבירה של התובעים, כרוכשי דירות חדשות מכוח חוק המכר, מקום שלא הוצגו להם מראש כל מגבלות אפשריות על השימוש במתקני החניה שהוצמדו לדירות שרכשו", כתבה השופטת.

עוד נקבע כי הנתבעות לא הוכיחו כי הסטייה מהמפרט ומהתכנון אושרה כדין, וכי בפועל סופקו מתקנים שונים מאלה שאליהם הפנה היתר הבנייה. בנסיבות אלה קבעה השופטת כי מדובר בהפרת חוזי המכר, המזכה את הרוכשים בפיצוי בגין ירידת ערך הדירות. בתוך כך הוחלט לבצע "הרמת מסך" בין שתי החברות, באופן ששתיהן יחובו יחד ולחוד בתשלום.

לצד זאת נקבע כי מוצדק להפחית 20% מהנזק שנוצר, על-פי מומחי התביעה, מהנימוק שבפועל אין מדובר במתקני חניה השקולים "לאפס או לריק מוחלט", כלשון השופטת, אלא עדיין ניתן לעשות בהם שימוש כלשהו – וזאת "גם אם נחות ומוקשה". בסופו של דבר נקבע כי בגין ירידת הערך ישולמו לרוכשת הראשונה 96 אלף שקל, ואילו לבני הזוג - 160 אלף שקל.

בנוסף לסכומים אלה חויבו היזמית ובעלת מניותיה לשאת אף בהוצאות המשפט ושכר טרחת עוה"ד של רוכשי הדירות התובעים, בסך כולל של 45 אלף שקל.

• ב"כ התובעים: עו"ד אחיעד הראל
• ב"כ הנתבעים: עו"ד איילת נאמן נחום

פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.