גרה 40 שנה במשק של ההורים - אך הוא יימכר למרבה במחיר

הבת טענה כי בשנות ה-80 אחיה הסכימו לוותר על חלקם במשק תמורת 5,000 דולר לכל אחד. השופטת קבעה שלא הוכח הסכם מחייב, והורתה על פירוק השיתוף בנחלה

בית המשפט למשפחה בפתח תקווה קיבל לאחרונה תביעה שהגישו שני אחים לפירוק שיתוף במשק של הוריהם המנוחים במושב, שבו מתגוררת אחותם כבר יותר מ-40 שנה.  השופטת עידית בן-דב ג'וליאן דחתה את טענת האחות להסכם משפחתי משנות ה-80, שלפיו יתר היורשים ויתרו על חלקם תמורת 5,000 דולר לכל אחד. המשק יימכר לכל המרבה במחיר, והאחות חויבה בהוצאות ושכ"ט עו"ד בסך 140 אלף שקל.   

בעלי המשק המקוריים, הורי הצדדים, כבר אינם בין החיים: בעוד האב נפטר ב-1977, הלכה האם לעולמה באוגוסט 1984. חודשים ספורים קודם למותה, בפברואר אותה שנה, עברה בתה-הנתבעת לגור בנחלה, והיא נמצאת שם ברציפות מאז ועד היום. אלא שהחל מ-2018 ניתנו פסקי דין המערערים על היאחזותה באדמה.

פסיקות אלו דחו, בין היתר, את טענתה כי היא בעלת המסוגלות היחידה לקיים את המשק, תוך שקבעו כי הנחלה הינה חלק מהעיזבון, וככזו עליה להתחלק בין שבעת האחים, בהתאם לצו הירושה שניתן לאחר מות האם. על הרקע הזה הוגשה באוגוסט 2020 תביעה לפירוק שיתוף מצד שניים מהאחים, בבקשה למכור את המשק לצד שלישי תוך חלוקת התמורה בין כלל היורשים.

הנתבעת, מן העבר השני, עתרה לכבד הסכם שנכרת לטענתה אי-שם בשנות השמונים בין כלל היורשים, לפיו תקבל את המשק לבעלותה תמורת תשלום מצדה לכל אחד מהם, בסך 5,000 דולר.

אין בנמצא הסכם מחייב

אבל השופטת בן-דב ג'וליאן התרשמה שגם בהנחה כי אכן התנהל בזמנו משא ומתן בין הנתבעת ליתר אחיה להעברת המשק לבעלותה תמורת תשלום מסוים, הרי שהוא לא השתכלל בשום שלב לכדי הסכם מחייב, ויתרה מזאת – מלבד לאחות אחת, הנתבעת לא הוכיחה שאכן שילמה את הסכום האמור. היא ייחסה חוסר אמינות לגרסתה, וזקפה לחובתה את אי-העדת בעלה על מנת שיחזקה.

עדות מרכזית שהקריסה את גרסת הנתבעת הייתה של אחיה-התובע. הלה הצהיר כי גיסו, בעלה של הנתבעת, ביקש ממנו בזמנו לחתום שמוותר על המשק תמורת 5,000 דולר, תוך שהתריע בפניו כי "זה דחוף". לטענת העד סמך על גיסו, ואולם כשביקש ממנו את התשלום - הלה דחה אותו בלך ושוב ואמר לו בכל פעם שיגיע "שבוע הבא", עד שלדבריו "ירד מזה".

לזאת התווסף מסמך פרוטוקול משנת 2012 במסגרתו אמרה הנתבעת כי "מקווה שבזמן הקרוב אגיע להסדר עם היורשים האחרים". השופטת קבעה כי "יש בכך משום אומד דעתה" ש"שנים רבות לאחר ההסכמות הנטענות על-ידה והמועד בו שילמה לטענתה לאחים – כי לא נכרת כל הסכם מחייב אשר בוצע בפועל".

בסופו של יום קבעה השופטת שאין בנמצא הסכם מחייב בין כלל האחים במסגרתו יועבר המשק לבעלות הנתבעת, ויתרה מזו – שלא הוכח כי התמורה המוסכמת לכאורה, 5,000 דולר, אכן שולמה למי מהיורשים, למעט אחות אחת שהלכה זה מכבר לעולמה. בנסיבות אלה הורתה השופטת על פירוק השיתוף במשק, כבקשת התובעים, ומכירתו למרבה במחיר תוך חלוקת התמורה באופן שוויוני בין כלל האחים (הנתבעת תקבל 2/7 בגין חלקה של האחות המנוחה).

לחובת הנתבעת נפסקו הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך 140 אלף שקל.  

• ב"כ התובעים: עו"ד לירית אביטל בר נתן
• ב"כ הנתבעת 1: עו"ד גד שטילמן ועו"ד אריאל רוט
• ב"כ הנתבע 3: עו"ד מיכאל רייכלסון
• ב"כ הנתבעת 5: עו"ד אמיר קוזקוב

פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.