הכרעה בסכסוך בין יורשים על זכויות במשק חקלאי

רקע וההליכים המשפטיים

1. הצדדים אחים ויורשי אחים שנפטרו. המחלוקת בין הצדדים עניינה זכויות במשק חקלאי נחלה מס' ... במושב ... (להלן: "המשק"), אשר היה בבעלות הוריהם המנוחים של הצדדים, האם ט.ל. ז"ל והאב ד.ל. ז"ל.

האב נפטר בשנת 1977.

האם נפטרה ביום 13.8.1984. בהתאם לצו ירושה שניתן לאחר האם המנוחה, יורשיה הם שבעת הילדים בחלקים שווים, כל אחד יורש שביעית מעיזבונה.

2. בחודש 2/1984, עובר לפטירת האם, עברה הנתבעת 1 (להלן: "ל.") עם בעלה וילדיהם להתגורר במשק. במשק התגוררו אז האם והנתבע 3 (להלן: "ג'") שהנו אדם לו מונה אפוטרופוס. זאת לאחר ש-ל. מכרה את המשק שהיה בבעלותה בשל חובות. מאז ל. מתגוררת במשק.

3. בשנת 2014 ל. הגישה תביעה למתן פסק דין הצהרתי לפיו היא זכאית להירשם כברת רשות והבעלים בזכויות במשק (תמ"ש 15255-06-14).

            לטענתה בתביעה, סמוך לאחר פטירת האם הגיעה להסכמות בעל פה עם יתר האחים לפיהן היא תמשיך ותקיים את המשק, תטפל באח ג'. עד אריכות ימיו ותשלם לכל אחד מהאחים 5,000 $. בתמורה לכך האחים יוותרו על חלקם במשק, לטובתה.

            תביעה זו נדחתה על ידי כב' השופטת (בדימ') אילת גולן תבורי בפסק דין מיום 27.5.2018.

4. פסק הדין מיום 27.5.2018 (תמ"ש 15255-06-14) ופסק הדין בערעורים עליו מיום 13.3.19 (עמ"ש 24629-07-18, 24511-07-18)

            בפסק הדין תביעת ל. נדחתה תוך שנקבעו קביעות עובדתיות אשר בשל חשיבותן להליך שלפני יפורטו כדלקמן:

1. הוכח כי התקיים מו"מ בין ל. לחלק מהאחים בנוגע לאופן חלוקת העיזבון והמשך מגוריה של ל. במשק;
2. המו"מ לא השתכלל לכדי הסכם מחייב עם כל ששת האחים ולא הוכח כי פעלו בהתאם;
3. הוכח כי ל. עברה להתגורר במשק עם משפחתה בעת שהייתה בחובות על המשק שלה;
4. לא הוכח כי בעת פטירת האם היו למשק חובות בהיקף גבוה, ל. לא הוכיחה גובה החובות שטענה או בהפרדה מהחובות שצברו היא ובעלה;
5. הוכח כי היו חריגות בניה במשק אותם יצרה ל. ואף הוגש כתב אישום נגדה ונגד בעלה;
6. ל. לא הוכיחה כי היא בעלת מסוגלות יחידה לקיים את המשק החקלאי;
7. המשק הינו חלק מהעיזבון והזכויות צריכות להתחלק בין האחים בהתאם לצו הירושה;
8. אשר לנתבעת 2 (להלן: "אר." – לא הוכח כי הסכימה להצעת ל., לא הוצג מסמך חתום ולא הוצג תשלום לידה. ל. בחקירתה אישרה כי אר. לא קיבלה תשלום;
9. אשר לנתבע 3 אח ג'. - לא הוכח כי ל. שילמה לו, לא הוכח כי ניתנה הסכמה לפעול ברכושו, ל. שימשה כאפוטרופוס שלו ולא ביקשה אישור בית משפט לכך; בשנת 2010 ל. העבירה את ג'. למוסד והוא לא התגורר במשק מאז; בשנת 2015 מונה לו אפוטרופוס חיצוני אשר בדק ואישר כי ג'. לא קיבל לידיו סך 5,000 $ . ל. בחקירתה אישרה כי לא שילמה לו.
10. אשר לתובעת (להלן: "י.") – ל. לא הוכיחה כי שילמה לה את הסכום.
11. אשר לתובע (להלן: "א.") - חתם על תצהיר מיום 12.6.85 אשר אומת על ידי רשם בית משפט, בו הצהיר כי קיבל מ-ל. ובעלה סך 5,000 $, ואינו יכול להתנער מכך.
12. אשר לנתבעת 4 (להלן: "ד.") – אישרה כי קיבלה מ-ל. סך 5,000 $ ביום 12.6.85 ואינה מתנגדת לתביעה.
13. אשר לבעלה המנוח של הנתבעת 5 (להלן "ע.") - חתם על תצהיר מיום 23.8.87 אשר אומת על ידי רשם בית משפט, בו הצהיר כי קיבל מ-ל. ובעלה סך 5,000 $ ביום 12.6.85, לא ניתן להתנער מכך ואינו בין החיים להכחיש הצהרתו;

על פסק הדין הוגשו ערעורים.

בפסק הדין שניתן בערעורים מיום 13.3.19, בהסכמת הצדדים, התיק הוחזר לבית משפט קמא על מנת שיקבע את סכום הפיצוי שתשלם ל. לכל אחד מהאחים בנפרד, אם בכלל, וכי טענות הצדדים שמורות להם בענין.

5. בין לבין הגישו התובעים תביעה לפירוק השיתוף במשק (תמ"ש 40343-08-20), למתן צו לפירוק השיתוף בדרך של מכירה ממוכר ברצון לקונה ברצון בשוק החופשי לכל המרבה במחיר ולקבוע כי כל אחד מהתובעים זכאי ל-1/7 מהתמורה שתתקבל.

6. התקיימו שלושה דיונים בפני המותב הקודם, במסגרתם מונה שמאי, מר נחמיה גנות.

            חוות דעת השמאי - הוגשה ביום 1.9.21 בשאלת שווי המשק למועד פסק הדין מיום 27.5.18, שווי המשק למועד הגשת חוות הדעת (מועד הביקור במשק 13.5.21), אמדן מיסים בעת מכירה בכל אחד משני המועדים לרשות מקרקעי ישראל , מס רכישה, היטל השבחה לוועדה מקומית לת"וב ומס שבח. מחוות דעתו עולה כי השטח הבנוי אינו בהיתר.

            במסגרת דיון מיום 7.7.24 עלה כי קיים קשר עסקי בין השמאי למשרד ב"כ ל. אשר לא גולה עת מונה על ידי המותב הקודם. מתוך כך ולמראית פני הצדק נפסלה חוות דעתו.

            בהחלטה מיום 20.7.24 מונה השמאי מר עמית גרינברג תחתיו.

            לא הוגשה חוות דעת המומחה שמונה, הצדדים לא התייחסו לכך ודומה כי לא פעלו לקידום קבלת חווה"ד בתיק.

7. בהחלטה שניתנה ביום 20.10.22 נקבע כי הצדדים יגישו תצהירי עדות ראשית ותצהירי עדים בשאלה מהו הסכום שעל ל. לשלם ביחס לכל אחד מהאחים, אם בכלל, ובתביעה לפירוק שיתוף.

8. התקיימו ארבעה מועדי הוכחות לאחריהם נוהל מו"מ ארוך בין הצדדים, תחילה בסיוע בימ"ש בתום שמיעת החקירות ולאחר מכן הצדדים באמצעות באי כוחם. המו"מ לא נשא פרי חרף מאמצי הצדדים ומתוך כך ניתנה החלטה להגשת סיכומים. הוגשו סיכומים מטעם התובעים והנתבעים 1, 3 ו-5. נתבעות 2 ו-4 בחרו שלא להגיש סיכומים.

דיון והכרעה

9. יאמר כבר בראשית הדברים –

בכל הנוגע לסוגיה שהוחזרה להכרעת בימ"ש - סכום הפיצוי, אם בכלל, לכל אחד מהאחים - בעניין זה אין הקביעות בפסק הדין שניתן ביום 27.5.18 מהוות מעשה בי-דין ,שכן הוסכם ונקבע כי טענות הצדדים שמורות להם.

בכל יתר הקביעות בפסק הדין קמא שאינן נוגעות לשאלה זו, לא התערב כב' ביהמ"ש המחוזי בערעור והן מהוות מעשה בי-דין.

בין יתר הקביעות שהן מעשה בי דין –

1. ל. עברה להתגורר במשק עם משפחתה וחפציה בעת שהייתה בחובות כספיים על המשק בו היא התגוררה עם משפחתה;
2. לא הוכח כי בעת פטירת האם המנוחה היו למשק חובות בהיקף גבוה, ל. לא הוכיחה גובה החובות שטענה או בהפרדה מהחובות שצברו היא ובעלה;
3. הוכח כי היו חריגות בניה במשק של. יצרה בעצמה ואף הוגש כתב אישום נגדה ונגד בעלה;
4. ל. לא הוכיחה כי היא בעלת מסוגלות יחידה לקיים את המשק החקלאי;
5. המשק הינו חלק מהעיזבון והזכויות צריכות להתחלק בין האחים בהתאם לצו הירושה.

10. אבחן להלן טענות הצדדים לעניין הסכומים המדויקים ששילמה ל. לכל אחד מהאחים בנפרד, אם בכלל, ולעניין הפיצוי שעליה לשלם, אם בכלל.

עדותה של ל.

11. ל. העידה ביום 8.7.24 באמצעות לוח מחיק באישור בימ"ש, בשל קושי בדיבור. ב"כ הקריא את תשובותיה.

            ל. נשאלה, הבינה את השאלות והשיבה בכתב.

            יש לציין כי בכתיבת תשובותיה חשבה ארוכות לפני כל מתן תשובה, פעמים רבות השיבה בכתב ועוד לפני שהוקרא מחקה ותיקנה.

            עדותה בכללותה היתה מתחמקת, לא קוהרנטית ומלאה בסתירות.

            כך למשל -

12. ל. הצהירה בהליך הקודם, בכל הנוגע לתשלומים לאחים בסך 5,000 $ כי היא עצמה לא יודעת על כך ומי ששילם היה בעלה, אינה יודעת מידיעה אישית ששולם סכום כלשהו למי מהאחים, הכל סיפר לה בעלה "י. סיפר לי".

            לפני הצהירה כי הסכום שולם לארבעה אחים ביום, 12.6.25. לה ולבעלה היו 20,000 $ במזומן באותו יום עבור התשלום, בעלה שילם לשני האחים א. ו-ע. והיא שילמה לאחיות י. ו-ד.

            עדותה זו לפני סותרת את סעיף 28 לתצהיר עדותה הראשית שם הצהירה כי ההסכם בינה לאחים שהתשלום ישולם בתשלומים "שכן המשק שלנו נמכר בתשלומים".

            עדותה סותרת את עדותה בהליך הקודם שהתנהל "קיבלנו בתשלומים לכן לא פיצינו את כולם באותו זמן".

            בהמשך חקירתה חזרה בה והצהירה כי אינה זוכרת שהתשלום היה באותו היום (פרוט' 8.7.24 עמ' 35).

            האחים למעט האחות ד. טוענים כי לא שולם להם.

            ל. לא הגישה תצהיר מטעם בעלה ונמנעה מלזמנו לחקירה בהליך מראשיתו.

            כאשר נשאלה אם יכול להיות שבעלה לא שילם בפועל בסוף - לא השיבה.

            נשאלה פעם שניה ופעם שלישית ובחרה שלא להשיב.

            תשובותיה בחקירתה היו מתחמקות.

13. ל. הצהירה תחילה בחקירה כי לא דיברה כלל עם בעלה באותם שנים. לאחר מכן העידה כי "סיפר לה בעלה". לאחר שעומתה עם שתי הגרסאות תיקנה "שיחות לא, אבל סיפר במשפט אחד".

            כאשר התבקשה לפרט אם כך מה סופר, איך שולמו הפיצויים, בתשלום אחד או בתשלומים, מתי שולמו, כמה שולם השיבה "אני לא זוכרת.. לא הייתי מעורבת במכירה".

            אינני נותנת אמון בעדותה.

14. בניגוד לעדות עו"ד אסף נמרוד מטעמה של ל. אשר ייצג את האגודה, כי לאחר מכירת המשק של ל. ובעלה התמורה אף לא כיסתה את מלוא החוב (ראו להלן), ל. העידה כי לאחר מכירת המשק נותרה תמורה מתוכה שילמה לאחים פיצוי (פרוט' 8.7.24 עמ' 33).

15. מי שיכול היה להעיד מידיעה אישית על תשלום לאחים א. וע. הנו בעלה של ל. בלבד. כאמור הוא לא הגיש תצהיר ול. בחרה שלא להעידו.

            לגבי התשלום לאחיות י. ו-ד. ותצהירה של ד' כי קיבלה הסכום - גרסתה של ל. אינה קוהרנטית, לא סדורה, יש בה סתירות לרבות סתירות לגרסה בהליך הקודם שנוהל.

            ל. אישרה כי התצהיר של ד. "לא מדוייק" "העתקנו את התאריך".

            הצהירה כי שולם ל-ד. ול-י. בשנת 1985 או 1986. הופנתה לכך ש-י. ו-ד. הגישו נגדה תביעת פינוי במסגרתה הגיעו לפשרה בחודש 9/86 כך שלא יכול להיות שקודם לכן קיבלו את הסכומים, ל. לא ידעה להשיב "לא היה לי מושג על התביעה" (פרוט' שם עמ' 37)

            במסגרת אותה תביעה, ביום 3.9.86 נחתם הסכם פשרה בין ל. ובעלה מצד אחד לבין י. ו-ד. מצד שני בו נקבע כי ל. תשלם לכל אחת מהאחיות 5,000 $ עד ליום 15.8.87 במשרדו של עו"ד שגיא ב"כ י. ו-ד., לפי שווים בשקלים בעת התשלום.

            עצם ההסכם סותר את גרסתה של ל. כי שילמה ל-י. ול-ד. ביום 12.6.85 ביום בו בעלה שילם לא. וע. ל. לא הוכיחה כי שילמה להן אותו הסכם הפשרה כפי שנקבע בו.

16. לעיזבון האם המנוחה מונתה מנהלת עיזבון, עו"ד חיה וויס אשר הגישה פרטה ביום 11.3.86.

            בפרטה נרשם כי ל. ובעלה לא הגיעו לעמק השווה עם יתר היורשים בשאלת פיצוי תמורה הזכויות במשק.

            עוד נרשם בפרטה כי ל. שילמה לשניים מהיורשים 5,000 $ (שלא כפי שהצהרתה של ל. שארבעה אחים קיבלו תשלום).

            י. ו-א. העידו כי לא נפגשו מעולם עם מנהלת העיזבון, והדברים שרשמה הם לאחר שיחה עם בעלה של ל. מבלי שמנהלת העיזבון אישרה מול האחים קבלת התשלום.

            עדותם בעניין תואמת גם את עדותה של ל. עצמה שלא פגשה את מנהלת העיזבון ושמעה כי מנהלת העיזבון שוחחה עם בעלה, מהימנה עלי ואני מקבלת אותה.

17. הנטל להוכיח כי ההסכם הנטען בין האחים השתכלל וקוים מוטל על ל.

            ל. לא עמדה בנטל. אני מתרשמת בדיוק כפי שהתרשם המותב הקודם, כי ככל שהיה מו"מ בין ל. לאחים לפיו כפוף לתשלום סך 5,000 $ לכל אחד מהאחים יוותר האח זכויותיו במשק לטובתה של ל. - המו"מ לא השתכלל לכלל הסכם מחייב עם כל ששת האחים.

            מעבר לכך ש-ל. לא הוכיחה כי שילמה לכל אחד מהאחים 5,000 $ או כל סכום אחר.

            כאמור, מגרסתה של ל. עצמה היחיד שהיתה לו ידיעה אישית ויכול היה לתמוך בגרסתה היה בעלה אותו נמנעה מלהעיד.

            הימנעות ל. נזקפת לחובתה באופן המקים חזקה כי לו היה מובא לעדות בהליך היתה עדותו סותרת את גרסתה.

עדות התובע, האח א.

18. ביום 12.6.25 חתם על תצהיר בו נרשם כי הוא מוותר על "משק ... על שם האם המנוחה" לטובת ל. ובעלה תמורת פיצוי בסך 5,000 $ אותו קיבל מהם. התצהיר אומת על ידי רשם בית משפט.

            לטענת א.  התצהיר אינו מתייחס למשק שבמחלוקת ..., מספר ת.ז של ל. ושם משפחתה שגוי.

            לגרסתו בעלה של ל. לקח אותו לרשם בימ"ש לחתום על תצהיר וא. חתם עליו הגם שלא שולם לו הסכום על יסוד הבטחתו שישלם לו לאחר מכן.

            ל. נסמכת על פסק דינה של כב' השופטת תבורי בו נקבע כי משחתם א. על התצהיר הוא אינו יכול להתנער מכך, ומוסיפה וטוענת כי ניתן ללמוד על התשלום מתוך כך ש-א. לא הצטרף לתביעתן של י. ו-ד. לפינויה בשנת 1985, וכי בשנת 1984 רכש מניית "אגד" במחיר 10,000$.

            אני מקבלת את טענת א. כי רכישת המנייה בשנת 1984 כשנה לפני מועד התשלום הנטען אינה יכולה ללמד על התשלום.

            לגרסתו לאחר שחתם על התצהיר לבקשת בעלה של ל. הגיע לבקש את הכסף פעמים רבות בשנים 1985, 1986 ונענה בלך ושוב.

            בחקירתו (פרוטוקול 11.7.24 עמ' 35-49) הצהיר כי בעלה של ל. ביקש ממנו לחתום, אמר לו שזה דחוף ואחר כך יתן לו התשלום, וא. סמך עליו. בהמשך העיד כי בכל פעם אמר לו שיבוא בשבוע הבא, ואחרי מספר פעמים שלא שולם לו "ירד מזה" וכלשונו (פרוט' עמ' 47-48):

                        "ת.  באתי אחרי שחתמתי לו ודיברנו והוא ביקש ממני בוא תחתום, אני צריך דחוף את המסמך. באתי איתו לבית המשפט לבד שנינו. אני וי. בלבד. חתמתי לו על המסמך.

                        ש.    איזה בית משפט זה היה?

                        ת.    תל אביב בוויצמן.

                        ש.    אצל איזה רשם?

                        ת.    אין לי מושג, אני לא זוכר.

                        ש.    כן תמשיך.

                        ת.    לא התייחסתי, אני צריך שתחתום לי דחוף, חתמתי לו דחוף והלכתי. אפילו לא לקחתי עותק. חתמתי והלכתי כי סמכתי עליו. זה היה כאח הגדול הוא צריך כרגע לקבל כמו שבאתי הרבה פעמים לעזור.

                        ש.    עכשיו מגיע שנת 86.

                        ת.    ולא,

                        ש.    מה אתה עושה בשנת 86? לא קיבלת,

                        בימ"ש:     סליחה, אני לא כל כך מבינה. אתה אם הוא צריך הוא יקבל. מה הוא צריך?

                        ת.    הוא צריך את החתימה על המסמך.

                        בימ"ש:     למה?

                        ת.    כי הוא ביקש. לא שאלתי אותו למה. לא שאלתי אותו אפילו למה. אני צריך דחוף את המסמך, אני אשלם לך.

                        בימ"ש:     זה דבר רגיל,

                        ת.    כן, אצלי כן.

                        בימ"ש:     שהולכים לבית משפט לחתום על תצהיר ולא שואלים?

                        ת.    לא התייחסתי לזה כבית המשפט ככל כך משהו בשמיים. י. צריך, חתמתי לו. י. ביקש וזה חתמתי לו. אם צריך היה באמצע הלילה לקום ולעזור במשהו אז לקחתי ועזרתי. אם היה צריך,

                        בימ"ש:     אם צריך לעזור במשהו אז אתה רואה במה צריך לעזור ואתה עוזר. פה אתה אומר לא שאלת אותה.

                        ת.    אדרבה ואדרבה, שזה רק לחתום על מסמך,

                        ש.    שמה המהות של המסמך? מה הוא הסביר לך?

                        ת.    שאני אקבל את הכסף.

                        ש.    ה מה שהוא אמר לך? בוא תיקח את הכסף?

                        ת.    לא.

                        ש.    למה הוא צריך?

                        ת.    הוא צריך, שהם רוצים להתחיל לטפל בנושא של המשק.

                        ש.    שמה לעשות עם המשק?

                        ת.    להעביר אותו על שמם. שמם אבל בתמורה לזה הוא יפצה אותי.

                        ש.    ז"א אתה הסכמת שהמשק יהיה של י. ול.?

                        ת.    בתמורה לתשלום הכסף. ואז כשבאתי בחלוף הזמן באתי לבקש את הכסף, עוד פעם ועוד פעם תבוא בעוד שבוע, תבוא בעוד יומיים, תבוא בעוד 5 ימים. אני צריך לקבל כסף. באתי, ועוד לא קיבלתי ובאתי עוד פעם.

                        ש.    מבחינתך, המשק של י. ול., אתה רק צריך את הכסף?

                        ת.    מבחינתי אם אילו היו משלמים כן. אבל לא שולמה תמורה.

                        ש.    ומה קורה ב-86? שאתה לא משלמים לך מה אתה עושה?

                        ת.    ממשיך לבקש, עד שבשלב מסוים אמרתי נעזוב את זה וראיתי כאילו, ראיתי לעצמי את כל המסמך הזה, כאילו לא התקיים.

                        ש.    לא הבנתי את המשפט הזה.

                        ת.    לא הבנת. ברגע שאני בא וחותם לך על מסמך שאני מוותר על הזכויות שלי בתמורה לתשלום. ועובר הרבה זמן, ואתה לא משלם. אז אני רואה את המסמך הזה כלא רלוונטי."

            עדותו של א. מהימנה עלי על פי התרשמותי הבלתי אמצעית מתשובותיו בחקירה ואני מקבלת את גרסתו.

            אינני מתעלמת מהתצהיר ולא מקביעת כב' השופטת גולן תבורי כי לא ניתן להתנער ממנו.

            משניתנה לצדדים הזדמנות לטעון ולחקור בעניין, לאחר שמיעת החקירות והתרשמותי הבלתי אמצעית מהעדויות, לנוכח התנהלותה של ל. והעדר אמינותה בכל הנוגע לתשלומים לאחים, כאשר מי ששילם כנטען לא. היה בעלה של ל. אשר לא הגיש תצהיר ולא נחקר – אני מוצאת כי עלה בידיו של א. לסתור את תוכן התצהיר ואני מאמינה לעדותו כי הסכים לחתום כאשר הובטח לו שיקבל את הסכום לאחר מכן. שוכנעתי כי לא קיבל את הסכום לאחר מכן.

עדות התובעת, האחות י. -

19. ביום 3.9.86 נחתם הסכם פשרה במסגרת הליך משפטי בין ל. ובעלה מצד אחד לבין האחיות י. ו-ד. מצד שני בו נקבע כי ל. תשלם לכל אחת מהאחיות 5,000 $ עד ליום 15.8.87 במשרדו של עו"ד שגיא בא כוחן, לפי שווים בשקלים בעת התשלום. כפוף לכך מסכימות י. ו-ד. כי הזכויות במשק יהיו ל-ל. ובעלה. ל. ובעלה מתחייבים באופן בלתי חוזר לטפל ולשאת בהוצאות הטיפול וההחזקה של האח ג'. כל ימי חייו.

י. הצהירה כי ל. לא שילמה לה הסכום מעולם.

ל. הצהירה בסעיף 60 לתצהיר עדותה הראשית שבעלה בלבד חתם על הסכם הפשרה ולא היא, הצהירה כי שילמה ל-י. ישירות ולא ידעה כי עליה לעשות כן במשרד עוה"ד.

ל. לא ידעה לומר היום בו שילמה לטענתה ל-י. והצהירה בחקירתה כי לא יודעת לומר מתי שולם הסכום. כמו כן לא צורפה כל אסמכתא לתשלום.

ל. כאמור לא העידה את בעלה.

הנטל על ל. להוכיח כי שילמה ולא עמדה בנטל.

אין די בטענה ש-ד. אישרה כי קיבלה ממנה הסכום וכי לא יתכן ש-ד. קיבלה ו-י. לא. וכן העובדה כי ל. לא הגישה תביעה עד פרוץ ההליכים אינה משנה מהמסקנה (ראו התייחסות לעניין זה להלן ביחס לכלל האחים).

עדות הנתבעת 2 האחות אר. -

20. ל. בחקירתה אישרה כי האחות אר. לא קיבלה תשלום;

אר. בחרה שלא להיות מעורבת בהליך, הצהירה בדיון קדם משפט מיום 20.10.22 כי תקבל כל הכרעה וכי איננה מעוניינת בכסף.

אר. נחקרה וכשנשאלה מה מבקשת השיבה שאינה תובעת פיצוי מ-ל., שומרת לעצמה את הזכות שיום אחד המשק אמור להתחלק בין כולם (פרוט' 11.7.24 עמ' 96).

אר. לא הגישה סיכומים.

לאחר שמיעת החקירות הגישה הודעה כי היא מסכימה ש-ל. תתגורר במשק עד 120 ולאחר מכן לכשימכר מבקשת לקבל 1/7 מתמורתו.

הנתבע 3 האח ג'. -

21. ביום 9.2.84 נחתם צו למינוי ל. כאפוטרופוס על ענייניו של ג'..

בצו נרשם כי עניינים הקשורים להעברת יחידה משקית, מקרקעין, כל פעולה שתקפה תלוי ברישום, ערבויות ומתנות – כפופות לאישור בימ"ש.

אין הסכם תקף בין ל. ל-ג'. בדבר ויתור ג'. על זכויותיו במשק לטובתה של ל., בכל תנאי שהוא.

ל. אישרה שלא שילמה ל-ג'. סך 5,000 $

אלא שבסעיף 10 לכתב התביעה הצהירה כי שילמה לכלל הנתבעים (בכללם ג'). הצהרתה בסעיף זה הן ביחס לאח ג'. והן ביחס לאחות אר. - אינה אמת

מהראיות שהוצגו והעדויות שנשמעו התרשמתי כי ל. טיפלה בג'. מחודש 9/84 עד להעברתו להוסטל וגם לאחר מכן.

צורף דו"ח רווחה כי ל. מטפלת בו במסירות.

י. אישרה בחקירתה ש-ל. טיפלה בו במסירות ודאגה לכל צרכיו, וכך גם אר..

עד פרוץ ההליכים בעניין עיזבון האם לא הועלתה כל טענה על ידי מי מהאחים לפני בימ"ש כלפי הטיפול של ל. ב-ג'..

בכל הנוגע להתנהלות הכלכלית – ל. אישרה בעדותה כי שימשה אפוטרופוס לרכוש של ג'. על פי מינוי בימ"ש משנת 1984 עד שנת 2016.

ל. אישרה כי מעולם לא הגישה פרטה, לא פתחה חשבון אפוטרופסות ומלוא הכסף שהתקבל מקצבה של ג'. הופקד לחשבונה האישי. נשאלה אם השתמשה בכספים להחזיר חובות למועצה ולא הכחישה (פרוט' 8.7.24 עמ' 27-31)

לא ניתנה, לא התבקשה וממילא לא אושרה כל הסכמה בין ל. ל-ג'..

זכויותיו של ג'. במשק, 1/7, קיימות לו.

הנתבעת 4 האחות ד. ז"ל (באמצעות בעלה ישראל – חליפה)

22. ביום 3.11.11 חתמה על תצהיר לפיו היא מוותרת על זכויותיה במשק לטובת ל., תמורת סך 5,000 $ אותם קיבלה מ-ל. ביום 12.6.85.

בהליך שהתנהל לפני המותב הקודם צרפו ל. ו-ד. הודעה על הסדר דיוני לפיו ד. מסכימה להעברת חלקה במשק ל-ל. ומבקשת לפטור אותה מניהול הליך.

במסגרת ההליך הגישה תצהיר מיום 23.12.14 בו חזרה על כך שקיבלה מ-ל. סך 5,000 $ ביום 12.6.85 ואינה מתנגדת לתביעת ל..

ד. הלכה לבית עולמה ביום 21.6.22, במהלך ניהול ההליכים לפני.

הוצג צו קיום צוואה לפיו בעלה מר י.ש. הנו יורשה ומתוך כך חליפה בהליך.

מר י.ש. צרף הודעה לתיק לפיה אין לו עניין במשק ואין לו עניין בהליך. הוא לא עמד על ניהול ההליך בעניינה, לא התייצב לדיונים, לא הגיש תצהיר, לא חקר ולא הגיש סיכומים.

טענות ל. כי שילמה הסכום ל-ד. בסך 5,000 $ והודאתה של ד. ז"ל בחייה כי קיבלה הסכום לא נסתרו בהליך שלפני.

משכך נקבע כי חלקה של ד. במשק (1/7) שייך ל-ל.

הנתבע 5 האח המנוח ע. ז"ל (באמצעות אלמנתו חליפתו)

23. חתם על תצהיר מיום 23.8.87 אשר אומת על ידי רשם בית משפט, בו הצהיר כי קיבל מ-ל. ובעלה סך 5,000 $ ביום 12.6.85.

התצהיר אינו מצוי במקור.

מעיון בצילום התצהיר שצורף מול תצהיר שצורף בחתימת א. (עליו אין חולק ש-א. חתום) עולה כי אותו רשם חתם על האימות. לא ברור שמו מהצילום ו-ל. לא מצאה לבדוק זאת בהזמנת התיק או כל כיוצ"ב.

גם בעין בלתי מקצועית ובזהירות המתבקשת יאמר, ניתן לראות כי חותמת הרשם מופיעה באותו מיקום בדיוק מעל קו החתימה, קו החתימה חוצה בדיוק זהה וצורת החתימה לרבות גודל הסלסול באותיות זהה, על פניו.

בחקירתה של ל., לאחר שנשאלה לגבי שני תצהירים אשר לכאורה נחתמו בהפרש של שנתיים לפני אותו רשם, חותמת וחתימת הרשם זהות באופן הכתב ובמיקום המדויק על הנייר ולא ניתן לראות את שם הרשם על החותמת – השיבה יש לי את המקור בבית, אביא אותו" (פרוט' 8.7.24 עמ' 45). ל. לא הציגה את המקור.

24. ל. הציגה גרסאות סותרות באשר לתשלום ל-ע. –

הצהירה תחילה כי בעלה שילם ל-א. ו-ע. בחודש 6/25, באותו יום, במזומן (פרוט' 8.7.24 עמ' 33). בהמשך חקירתה הצהירה כי שולם לע. בחודש 8/87 שנתיים לאחר מכן (פרוט' שם עמ' 43).

כשהתבקשה להסביר הפער השיבה "מה זה חשוב".

הצהירה הצהרות סותרות, האחת כי הסכום שולם בתשלום אחד, השניה כי בתשלומים.

נמנעה מלזמן לעדות את בעלה אשר לגרסתה הוא ששילם בפועל ונכח בעת חתימת התצהיר.

תוכן התצהיר עליו נסמכת ל. סותר את הצהרותיה שלה בהליך.

ד. אלמנתו של ע. העידה כי לא ידעה על התצהיר וככל שבעלה היה מקבל התשלום היתה יודעת שכן חיו בשיתוף מלא וניהלו חשבון בנק משותף אחד (עמ' 80 שורות 11-13).

עדותה מהימנה עלי.

אני מוצאת כי ל. לא הוכיחה ששולם ל-ע. סך 5,000 $ הגם התצהיר, ותכנו נסתר מתוך הראיות שנשמעו.

כל זאת ועוד -

25. על פי הצהרותיה של ל. בחקירה, במועד התשלומים לכאורה (6/85) היא היתה במצב כלכלי קשה ובחובות. כאשר נשאלה כיצד שילמה הסכומים חרף זאת, לא ידעה להשיב (עמ' 49 שורות 12-16).

            גרסתה כי הסכומים שולמו מכספי תמורת מכירת המשק שלה ובעלה עומדת בסתירה מוחלטת לעדות עו"ד אסף נמרוד מטעמה כי סכום תמורת מכירת המשק של ל. ובעלה לא היה מספיק  לכסות את כלל חובותיהם (עמ' 15 שורות 23-32).

26. לכתב התביעה צרפה ל. פרוטוקול דיון לפני המשקם מיום 22.10.12, במסגרתו טענה שם "מקווה שבזמן הקרוב אגיע להסדר עם היורשים האחרים" (נספח ה' לכתב התביעה).

            היינו, יש בכך משום אומד דעתה בשנת 2012, שנים רבות לאחר ההסכמות הנטענות על ידה והמועד בו שילמה  לטענתה לאחים, כי לא נכרת כל הסכם מחייב אשר בוצע בפועל.

27. אני קובעת על יסוד הראיות והעדויות שלפני כי לא השתכלל הסכם בין ל. לאחים בדבר רכישת זכויות האחים במשק על ידי ל. תמורת סך 5,000 $.

            אני קובעת כי ל. לא שילמה למי מהאחים (למעט האחות ד.) סך 5,000 $.

            מתוך כך אני דוחה את טענת ל. לקבוע כי עליה לשלם לאחים את הסכום המקורי עליו הוסכם לכאורה כנגד קבלת זכויותיהם במשק. שכן לא הוכחו הסכמות מחייבות הנטענות.

28. אני דוחה את טענתה של ל. כי במהלך השנים כיסתה חובות של המשק ויש להביא זאת במסגרת הפיצוי.

            כב' השופטת גולן תבורי קבעה עובדתית בפסק דינה כי לא הוכח שבעת פטירת האם המנוחה היו למשק חובות בהיקף גבוה, כי ל. לא הוכיחה גובה החובות שטענה או בהפרדה מהחובות שצברו היא ובעלה, כי הוכח שהיו חריגות בניה במשק ש-ל. יצרה בעצמה ואף הוגש כתב אישום נגדה ונגד בעלה, וכי ל. לא הוכיחה שהיא בעלת מסוגלות יחידה לקיים את המשק החקלאי.

            ביהמ"ש המחוזי הנכבד מצא שלא להתערב בקביעות אלו במסגרת הערעורים שהוגשו.

            בהליך שנוהל לפני ל. לא הוכיחה אחרת משנקבע בהליך הקודם.

29. הוצג מכתב מהנהלת חשבונות של המושב מיום 14.5.97 לפיו החוב הכולל של המשק לשנת 87, כשלוש שנים לאחר פטירת האם המנוחה, 73,275 ₪ (מוצג נ/1).

            נכון למועד פטירת האם, כפי שנרשם בפרטת מנהל העיזבון מיום 11.3.86 החוב נמוך במועד הפטירה 1984.

            בפרטה נרשם: "שווי המשק למסירה 80,000$-90,000$...יש כנראה חובות רבים לועד המושב, החלק הקטן של החובות נוצרו בתקופת חייה של המנוחה וחלקו הגדול של החוב נוצר לאחר מותה, כנראה מאז שהבת ובעלה השתלטו על המשק"

            התרשמתי כי מי שהיה בקשר עם מנהלת העיזבון וממנו קיבלה את המידע, היה בעלה של ל. אשר לא זומן על ידי ל. לעדות ולא הגיש תצהיר.

            לא הוצג לפני כי מי מהאחים התנגד לדיווח מנהל העיזבון או טען אחרת מהרשום בו.

            אני מוצאת ליתן משקל גבוה למובא בדיווח, הגובר על נסיונותיה של ל. להוכיח אחרת למעלה מ- 30 שנים אחרי באמצעות עדים חיצוניים ואף לא מידיעתה האישית.

            טענותיה של ל. נסמכות בעיקר על פעולות נטענות של בעלה אשר היה המוציא והמביא בכל הנוגע למשק בתקופה הרלוונטית, לא נתן תצהיר ולא זומן לעדות.

30. עו"ד אסף נמרוד אשר ייצג את האגודה העיד מטעמה של ל. ביום 14.3.24.

            בפתח עדותו סקר את ההיסטוריה להגשת תביעות האגודה, בין היתר בנוגע למשק שבמחלוקת ולמשק של ל..

            העיד כי ייעץ ל-ל. למכור את המשק שלה ושל בעלה והם הסכימו. תמורת המכר לא הספיקה לשלם את החוב של המשק אך האגודה הסכימה לעבור על זה לסדר היום. בהמשך חקירתו חזר בו מעדות זו והשיב כי החוב נפרע (פרוט' עמ' 22).

            העיד כי ל. בת ממשיכה על פי טענותיה, הגם ששאלת בן ממשיך כלל אינה על הפרק ואינה במסגרת הדיונית והפלוגתאות בהליך.

            לעדותו האגודה הגיעה להסכמות עם ל. לגבי המשק ואלמלא כן היה מוכר את המשק.

            כאשר נשאל לגבי חובות המשק במועד פטירת האם המנוחה בשנת 1984, לא ידע לומר את גובה החוב (פרוט' 14.3.24 עמ' 18). ידע לומר על חוב בשנת 1987 בגובה 150,000 ₪.

            כאמור על פי מוצג נ/1 החוב הבסיסי של המשק בסוף שנת 1987 כ-73,200 ₪, החוב הכולל בסוף שנת 1991 כ-254,000 ₪.

            העיד כי לפי רישומי האגודה לא ניתן היה לצבור חוב ולא ניתן אשראי להגדלת החוב בתקופה שלאחר פטירת המנוחה עד שנת 1987, אלא שלא ידע להשיב ספציפית לגבי המשק שבמחלוקת אם בתקופה זו הוגדל החוב, למשל על ידי שימוש במים בשטחים החקלאיים (שם, עמ' 21)

            עו"ד נמרוד העיד כי ל. שילמה סכום חוב שעולה בכפול או פי 3 מערך המשק ורכשה את המשק בשלמות, אלא שלא הוכח ולא הוצגה אסמכתא כי ל. ובעלה כיסו חוב של העיזבון. 

            אין מחלוקת כי קיים הסכם פשרה לפיו ל. לקחה על עצמה תשלום החוב בסך 250,000 ₪, אלא שלא שוכנעתי כי מדובר בחוב של העיזבון אשר נוצר טרם פטירת המנוחה. גם לא הונח הסבר מדוע לגרסתה הסכימה לשלם לכל אח 5,000 $ עבור זכויותיו במשק, אם שילמה חובות בסכום העולה פי 3 משווי המשק כנטען.

31. ל. לא הוכיחה גרסתה כי היא ובעלה לא יצרו חובות על המשק.

            עדותה שלה, כאמור, לא היתה מהימנה, מרבית תשובותיה היו "לא זוכרת", כך למשל כשנשאלה בעניין כספים, בעניין פעולותיו של בעלה וחובות שהיו לו.

            ל. העידה כי מצבם הכלכלי שלה ושל בעלה היה קשה, היו להם חובות וללא הכנסות.

            עסקיו של בעלה היו כושלים.

            עוד העידה כי לא היתה מעורבת כלל בעניינים הכלכליים והחזרי חובות, בעלה לא שיתף אותה, העידה כי לא דיברו כלל בשנים 1984-1985 (פרוט' 8.7.24 עמ' 32)

            בהמשך העידה כי בעלה כן שיתף אותה פעם אחת.

            גרסאותיה היו סותרות ואינן מהימנות עלי.

32. עו"ד רמי אבידר מטעם ל., אשר ייצג את המושב לאחר ייצוגו ע"י עו"ד נמרוד, העיד כי מרבית החוב הרשום במוצג נ/1 למיטב ידיעתו בשנת 1991 היה בשל ריביות. אישר כי נכנס לייצג בשנות ה-90, לא ידע למסור מידע רלוונטי לשנת 1984 במועד פטירת האם

33. לא הוכח כי חובות בהן נשאה ל. עבור המשק ככל שנשאה הם חובות של העיזבון אשר היו של האם המנוחה בחייה, ולא חובות שנוצרו לאחר של. ומשפחתה עברו להתגורר במשק.

            ל. לא הראתה כיצד כוסו חובות ממקורותיה הפרטיים. מפרוטוקול הדיון לפני המשקם שצורף אישרה כי התשלום נעשה בין היתר מויתור על תנובה וויתור על מגרש להרחבה.

34. אני דוחה את טענת ל. כי עם השבת התיק הנטל עבר לאחים להוכיח שלא קיבלו פיצוי (סע' 44 בסיכומים).

            לא מדובר בתביעה חדשה. ההליך שהוחזר הנו תביעת ל. להצהיר כי היא זכאית להירשם כברת רשות והבעלים בזכויות במשק על יסוד הסכמות בעל פה עם יתר האחים לפיהן היא תמשיך ותקיים את המשק, תטפל באח ג'. עד אריכות ימיו ותשלם לכל אחד מהאחים 5,000 $.

            החזרת הדיון בשאלת גובה הפיצוי, אם בכלל, ובתוך כך האם שולם לאחים על ידי ל. – לא מעבירה את הנטל והוא נותר על כתפי ל..

35. הפסיקה אליה הפנתה ל. בסיכומים, לעניין טענתה להתיישנות טענות האחים כי לא קיבלו ממנה כל תשלום - אינה דומה לראיה בהליך שלפני.

            בהתאם לצו הירושה שניתן אחר האם, וכאשר נקבע כי המשק הנו חלק מעיזבון האם ונשללו הסכמות אחרות - כלל האחים יורשים את המשק, כל אחד 1/7.

            המצב כפי שהוא מתקיים ממועד פטירת האם ולא מובנת טענת ל. לגבי הצורך בתביעה.

            אין מקום לטענה שמי מהאחים לא לפעל לקבלת הסכום. גם על פי גרסתה של ל. העברת הזכויות כפופה לתשלום, כך שכל עוד לא שולם כל אח נותר מחזיק בזכויותיו בהתאם לצו הירושה.

36. אני דוחה את טענת ל. כי על פי קביעת ביהמ"ש המחוזי בהחזרת התיק לבחינת שאלת הפיצוי, יש קביעה כי ל. בעלת המשק ומתוך כך בלבד יש לדחות את התביעה לפירוק השיתוף (סע' 43 בסיכומים).

            לא כך נקבע בשום מקום בפרוטוקול הדיון בפני כב' ביהמ"ש המחוזי, ודאי לא באופן בו נוסח פסק הדין.

            כב' השופטת גולן תבורי קבעה בפסק דין כי ל. לא הוכיחה שהיא בעלת מסוגלות יחידה לקיים את המשק החקלאי, כי המשק הינו חלק מהעיזבון והזכויות צריכות להתחלק בין האחים בהתאם לצו הירושה.

            קביעה זו חלוטה, לא שונתה בפסק דינו של כב' ביהמ"ש המחוזי.

            במהלך תקופת ניהול ההליך חזרה ל. על בקשתה לרכוש את זכויות האחים במשק.

            יש לשום את שווי הריאלי של המשק במועד המכירה.

סוף דבר -

37. תביעתה של ל. למתן פסק דין הצהרתי - נדחית.

            נדחית גרסתה להסכם שהשתכלל בינה לבין האחים ונדחית גרסתה כי שילמה לאחים פיצוי מוסכם בסך 5,000 $ כל אחד. זאת למעט האחות ד. מהנימוקים לעיל.

            נדחית עתירתה לקבוע פיצוי בגובה הסכום המוסכם, משנקבע כי לא השתכלל הסכם.

            נדחית עתירתה להפחית מגובה הפיצוי עבור הזכויות במשק סכומים ששילמה לפירעון  חובות של העיזבון, משלא עמדה בנטל ההוכחה כי מדובר בחובות של העיזבון.

            לכל אחד מהתובעים 1,2 והנתבעים 2, 3, ו-5 - 1/7 מהזכויות במשק. ל-ל. 2/7 מהזכויות.

38. תביעתם של התובעים א. ו-י. לפירוק השיתוף במשק - מתקבלת.

            ניתן בזאת צו לפירוק השיתוף במשק באמצעות מכירתו לכל המרבה במחיר וכפוף לכל דין.

            פירוק השיתוף יבוצע בהוצל"פ תחת פיקוח רשם ההוצל"פ.

            אני מאפשרת לתובעים והנתבעת 1 להודיע במשותף בתוך 20 ימים אם יש הסכמה למינוי ב"כ ככונסי נכסים במשותף לביצוע פירוק השיתוף.

            בהעדר הסכמה והחלטה אחרת רשם ההוצל"פ יקבע את זהות הכונס/ים לצורך פירוק השיתוף.

            כפוף לכך ש-ל. תגיש הצעה כפי שייקבע על ידי הכונס/ים ותיקח חלק בהתמחרות ככל מציע, תהא לה זכות ראשונים לרכוש את המשק במחיר הגבוה שיוצע.

39. ל. תשלם לכל אחד מהתובעים 1,2 והנתבעים 3 ו-5 הוצאות ההליך ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 35,000 ₪ לכל אחד.

המזכירות תמציא את פסק הדין לצדדים ותסגור התיקים.

פסק הדין ניתן לפרסום ללא פרטים מזהים.

ניתן היום,  ט"ו סיוון תשפ"ו, 31 מאי 2026, בהעדר הצדדים.