חברת אופנה שכרה חנות במרכז מסחרי בבנייה. כשהבינה שהבנייה מתעכבת הרבה מעבר למצופה, היא ביקשה לבטל אותו אך נתקלה בתגובה זועמת מצד המשכירה. הסיפור נגמר בתביעות הדדיות שהוכרעו באחרונה.
בית משפט השלום בחיפה קבע לפני כשבוע כי חברת אופנה הייתה רשאית לבטל הסכם לשכירת חנות במבנה מסחרי בנצרת עילית, לנוכח העובדה שבעלת המבנה השלתה אותה שבנייתו תושלם "אוטוטו" אף שבפועל אישור האכלוס התקבל יותר משנה לאחר מכן.
חברת האופנה "דיי מטרניטי" חתמה ביוני 2013 על הסכם לשכירת חנות במבנה מסחרי בבנייה. בהסכם התחייבה בעלת הזכויות במבנה "ע.ז.י. כסלו" למסור לה את החנות וטופס 4 (אישור שהמבנה ראוי לאכלוס) בתוך 20 חודשים (פברואר 2015).
אלא שהליכי הבנייה לא התנהלו כצפוי והמסירה התעכבה. כשבוע לאחר המועד ביקשה החברה לברר מה קורה, ונמסר לה כי עיריית נצרת עשתה בעיות, אבל החנות תהיה מוכנה ממש תוך מספר חודשים. בינתיים התבקשה החברה בין השאר לשלם את התשלום הראשון על השכירות ולהסדיר את הביטוח.
3 חודשים לאחר מכן, כשהתברר לחברה שדבר לא מתקדם, היא שלחה הודעה על ביטול ההסכם. בעלת המבנה לא קיבלה זאת ברוח טובה וחילטה את הערבות שניתנה לה.
וכך, בינואר שנה שעברה הגישה חברת האופנה תביעה על סך 100 אלף שקל עבור החזר הערבות והשכירות ששילמה, ופיצוי על אובדן רווחים.
בין היתר נטען בתביעה כי הסכם השכירות הוא חוזה אחיד ולכן יש לבטל את הסעיפים המקפחים שמאפשרים לנתבעת לאחר במסירה. התובעת הפנתה לכך שבסופו של דבר הנתבעת קיבלה טופס 4 רק באוגוסט 2016 – באיחור של שנה וחצי ממועד המסירה המקורי.
כחודש לאחר מכן הגישה הנתבעת – בעלת הזכויות – תביעה נגדית. הנתבעת התכחשה לכך שהסכם השכירות נחשב לחוזה אחיד לנוכח העובדה כי נוהל לגביו משא ומתן, ואף בוצעו שינויים לבקשת התובעת.
הנתבעת טענה כי התובעת היא שהפרה את ההסכם כנראה משום שהתחרטה, וכעת היא מנסה לצאת ממנו מבלי לשאת בתוצאות.
בנסיבות אלה הנתבעת דרשה מהתובעת פיצוי של כ-120 אלף שקל כיוון שגרמה לה להוצאות ולהפסד דמי שכירות וניהול.
בניגוד לציפייה הלגיטימית
פסק הדין שניתן על ידי השופט אפרים צ'יזיק באחרונה דחה בשלב הראשון את טענת החוזה האחיד.
בעניין זה השופט העדיף את גישת הנתבעת שהוכיחה כי ההסכם "לא נכפה על התובעת הר כגיגית".
אך בהמשך השופט קבע כי הנתבעת היא שהפרה את ההסכם ונהגה בחוסר תום לב בכך שהשלתה את התובעת לחשוב כי היא אמורה להיכנס לחנות תוך זמן קצר, כשבפועל המציאות הייתה שונה. כל זאת, בלי לכלול בחוזה סעד למקרה כזה.
"אי גילוי ההתכנות לאיחור כה משמעותי... תוך דרישה לשלם את דמי השכירות והתשלומים הנלווים מבלי שבניית המבנה הושלמה כלל נוגדת את הציפייה הלגיטימית של כל שוכר, באשר הוא, לדעת את המועד שבו יוכל להתחיל את השימוש במושכר קל וחומר במושכר שהינו בעל אופי עסקי", כתב.
לכן נקבע כי התובעת הייתה רשאית לבטל את הסכם השכירות, ובהתאם לכך נדחתה התביעה הנגדית של הנתבעת.
באשר לפיצוי שמגיע לתובעת, השופט לא פסק לה כיסוי הפסדים, בין היתר משום שקשה לאמוד מה הייתה מרוויחה מחנות במרכז מסחרי חדש שהצלחתו לא ידועה.
משכך, התובעת זכתה רק בכ-50 אלף שקל על החזר הערבות והכספים ששילמה, בנוסף ל-10,500 שקל עבור הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד.
עו"ד טל כהן תורג'מן
עוסק/ת ב-
דיני חוזים
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין