נער שלוקה בתסמונת נדירה לא הצליח להתאושש כמו שצריך מההרדמה שבוצעה בו בעת שעבר ניתוח גב בבית החולים אסף הרופא. כתוצאה מכך הוא שהה בטיפול נמרץ ובשיקום במשך כארבעה חודשים. האם הסיבוכים הנשימתיים מהם סבל היו ידועים מראש?
נער הסובל מתסמונת Mardenwalker הנדירה, שבגינה הוא סובל בין היתר מפיגור שכלי, עקמת ואפילפסיה, עבר בשנת 2000, בהיותו כבן 15, ניתוח לתיקון עקמת בבית החולים אסף הרופא שבראשון לציון. הניתוח היה אמור להיעשות בשני שלבים, אולם בשל סיבוכים נשימתיים שנגרמו לתובע בעקבות ההרדמה, השלב השני לא בוצע.
למענה מהיר ומקצועי כנסו לפורום רשלנות רפואית של פסקדין
כתוצאה מהסיבוכים שהה הנער בטיפול נמרץ במשך כ-3.5 שבועות ושלושה חודשים בשיקום. כשבע שנים לאחר מכן הוא הגיש תביעת רשלנות רפואית של מיליוני שקלים נגד המדינה - בעלת בית החולים.
בתביעה נטען, כי התובע לא הוזהר לגבי הסיבוכים הנשימתיים שעלולים להתרחש עקב ההרדמה הכללית, בשל מצבו הבריאותי המורכב, וגם לא בוצעו בו מלוא הבדיקות שדרש המנתח, במטרה למנוע את הסיבוכים. נטען, כי הניתוח לא בוצע בזהירות ומיומנות, ובכך נמנע מהתובע הניתוח השני – שיכול היה לשפר את מצבו. בשל הרשלנות, נטען, נגרם לתובע נזק עצבי ורגלו הימנית שותקה.
המדינה טענה כי התנהלות הצוות הרפואי לפני ובמהלך הניתוח הייתה מיומנת וזהירה. לטענתה, חלק מהבדיקות אכן לא בוצעו בתובע, אך זאת בשל חוסר שיתוף פעולה מצדו. עוד נטען כי התובע ומשפחתו קיבלו את כל המידע הנדרש לפני הניתוח. באשר לפגיעה העצבית נטען שמדובר בסיבוך מוכר שהתובע החלים ממנו. לנכות, טענה, אין כלל קשר לניתוח.
נזק ראייתי משמעותי
השופטת סיגל רסלר זכאי החליטה לקבל את התביעה בחלקה בלבד. השופטת הסכימה כי אי ביצוע מלוא הבדיקות הרלוונטיות בתובע מהווה רשלנות.
לקביעתה, במצבו הרפואי של התובע, שהיה בסכנה לתחלואה ריאתית-לבבית, היה הכרח לבצע את כל הבדיקות שהורה המנתח לערוך בתובע, כדי למזער את סיכוני ההרדמה. גם אם התובע לא שיתף פעולה, קבעה, היה מקום לבדוק אפשרויות חלופיות לדליית המידע על מצבו תוך היוועצות במומחה ריאות.
השופטת ציינה כי גיליון ההרדמה היה חסר פרטים, כך שלא ניתן לדעת אילו בדיקות בוצעו בתובע לפני שהורדם. נזק ראייתי זה, קבעה, היה יכול להיות פחות משמעותי לו המדינה הייתה מעידה מי מהרופאים המרדימים ששהו בניתוח.
ואולם, מאחר שלא עשתה זאת, עליה לשאת במחיר, שיתבטא בקביעה, כי יש קשר סיבתי בין ההתנהלות של הצוות הרפואי לפני הניתוח לסיבוך הנשימתי ממנו סבל התובע לאחריו.
השופטת הוסיפה, שסיכוני ההרדמה לא פורטו בפני התובע והוריו. עניין זה משמעותי בפרט לנוכח הממצא, כי במקרה שלו, הסיכון לסיבוך נשימתי היה גבוה מאד. משכך, התקבלה גם הטענה לפגיעה באוטונומיה.
עם זאת, השופטת קבעה כי לא הוכחה רשלנות במהלך הניתוח עצמו וגם לא הוכח שנזקי התובע נבעו מכשלים בניתוח. הפגיעה העצבית (שממנה החלים התובע) הייתה סיבוך אפשרי ולנכות אין קשר לניתוח.
בהתאם, קבעה השופטת כי התובע זכאי לפיצוי רק על הכאב והסבל שנגרמו לו בתקופות האשפוז והשיקום הארוכות, שיכלול גם את הפגיעה באוטונומיה.
בסופו של דבר חייבה השופטת את המדינה לפצות את התובע ב-200 אלף שקל. המדינה גם תשלם 10,000 שקל הוצאות משפט, ובנוסף תישא בעלות חוות דעת המומחים, שכר העדים והאגרה, וכן ב-65 אלף שקל עבור שכר טרחת עורכי דין.
* עו"ד דותן לינדנברג עוסק בדיני נזיקין ורשלנות רפואית
** הכותב לא ייצג בתיק.
*** המידע המוצג במאמר זה הנו מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין