זיהום שהתפרץ לאחר החלפת מפרק הותיר את המנותח במצב גופני קשה. בית המשפט לא קיבל את הטענה לרשלנות רפואית אך קבע כי האוטונומיה שלו להחליט על גורלו נפגעה.
המרכז הרפואי שערי צדק חויב לאחרונה לשלם פיצויים של 150 אלף שקל לקשיש (79) שנותר במצב גופני קשה אחרי ניתוח להחלפת מפרק הברך. השופט משה תדמור-ברנשטיין אמנם לא קיבל את הטענה שעצם ביצוע הניתוח היה רשלני אך בצד זאת קבע כי הצוות הרפואי לא הסביר למטופל שמדובר בניתוח בסיכון מוגבר נוכח גילו ונתוניו הרפואיים, ובכך פגע באוטונומיה שלו ובזכות שלו לשלוט על גורלו ולקחת החלטה מושכלת לגבי הניתוח.
התובע סבל במשך שנים מבעיות ברכיים. ב-2013 אמור היה לעבור ניתוח להחלפת מפרק אך לבסוף המנתח המליץ שלא לערוך אותו. ואולם, כשנתיים לאחר מכן, נוכח הסבל הרב שהסבו לו כאבי הברכיים, שינה הרופא המנתח את המלצתו וב-2016 עבר התובע ניתוח שבמסגרתו הושתל ברגלו הימנית מפרק מלאכותי.
לאחר הניתוח התגלה אצל התובע זיהום שבעקבותיו נאלץ לעבור ניתוחים נוספים, בין היתר להסרת השתל וקיבוע עצמות הירך. בתביעת רשלנות רפואית שהגיש נגד בית החולים כשנה לאחר מכן הוא טען כי נותר עם מוגבלות משמעותית ברגל, הוא לא מצליח לכופף אותה וסובל מכאבים ומפצע שעדיין מפריש.
התובע טען כי בית החולים התרשל בכך שלא מנע ממנו לעבור את הניתוח למרות הסיכון הגבוה לזיהום נוכח מצבו הרפואי הסבוך (אי ספיקת כליות, הפרעה בתפקודי קרישה, בעיות קרדיולוגיות ועוד).
עוד הוא טען כי בית החולים הפר את חובת הגילוי כלפיו משום שלא הוסברו לו כל הסיכונים והסיבוכים הצפויים.
לעומתו טען בית החולים כי הצוות הרפואי המליץ על הניתוח באופן מקצועי, בהתאם למצבו של התובע ולסטנדרטים הבינלאומיים ומסר לו את מלוא המידע הדרוש.
נותר מתוסכל
לאחר שמיעת עדויות הרופאים שטיפלו בתובע ועיון במסמכים הרפואיים וטפסי ההסכמה עליהם חתם התובע, קבע השופט משה תדמור-ברנשטיין כי הצוות הרפואי לא התרשל בכך שלא סירב לבצע את הניתוח.
השופט קיבל בהקשר זה את עמדת המומחה מטעם הנתבעת שלפיה הסיכון עמד בסך הכל על 5%-10%, וקבע כי לא התרשם שההחלטה לבצעו אחרי שנים שבהן התלונן התובע על כאבים עזים ואומללות, הייתה נמהרת, לא זהירה או רשלנית.
עם זאת, השופט קבע כי בנסיבות אלה, ובמיוחד נוכח העובדה שמדובר בניתוח אלקטיבי (נתון לבחירה), היה על הרופאים ליידע את התובע היטב ובמפורש על הסיכון המוגבר במצבו הרפואי ביחס לאוכלוסייה.
בהקשר זה השופט ציין כי הרופאים אמנם טענו בעדויותיהם כי הבהירו זאת לתובע אלא שהדברים לא הועלו על הכתב כנדרש בחוק זכויות החולה. משכך, השופט קבע כי הם הפרו את חובת הגילוי כלפיו.
בצד זאת, השופט הבהיר כי אינו סבור שהתובע היה מוותר על הניתוח לו היה מודע לסיכון המוגבר. ואולם, התנהלות הרופאים מעידה על כך שלא כיבדו את זכותו לשלוט בגורלו ולא נתנו לו הזדמנות לקחת החלטה מושכלת לגבי ביצוע ניתוח, שבסופו של דבר הותיר אותו במצב גופני קשה ובתחושות תסכול וסבל.
לפיכך נקבע כי בית החולים יפצה את התובע ב-150 אלף שקל על הפגיעה באוטונומיה שלו, וישלם לו בנוסף הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין של 35,100 שקל.
עו"ד שי טביב
עוסק/ת ב-
רשלנות רפואית
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין