דייני בית הדין הרבני הגדול קיבלו את טענת האישה בערעור כי שערוך הכתובה, שנערכה לפני 40 שנה, לא יכול להסתכם ב-150 אלף שקל בלבד כפי שפסקו לה בבית הדין האזורי.
בכתובה מלפני 40 שנה ננקב סכום של 6 מיליון לירות. מה שוויה כעת? בית הדין הרבני האזורי פסק לאישה 150 אלף שקל כפשרה, אך דייני בית הדין הרבני הגדול, הרב ציון לוז-אילוז, הרב שלמה שפירא והרב א' אהרן כץ קבעו כי הסכום לא מתיישב עם הפער העצום בין שווי הכתובה לאחר הצמדה לבין הסכום המגוחך שמתקבל ללא הצמדה (כ-3 מיליון שקל מול 600 שקל). על כן, הדיינים נענו לבקשת האישה והגדילו את התשלום ל-360 אלף שקל – שווי חלקו של הגרוש בדירה המשותפת, תוך שציינו כי אפשר היה לחייב בסכום גבוה בהרבה מאחר שהכתובה המקורית הייתה גבוהה מאוד ביחס לכתובות בשנות ה-70.
בני הזוג נישאו ב-1979 והתגרשו בשנה שעברה תוך שבית הדין האזורי קבע כי האישה זכאית למלוא הכתובה שלה מאחר שהבעל לשעבר גרם לפירוק הנישואים. הבעיה הייתה שהכתובה נכתבה בלירות – 6 מיליון לירות ליתר דיוק – ובין פוסקי ההלכה והדיינים עדיין יש מחלוקת בשאלה האם מותר להצמיד כתובה כזו למדד או לא. לפיכך, הדיינים החליטו לפסוק "על דרך הפשרה" והגיעו לסכום של 150 אלף שקל.
בערעור שהגישה האישה על החלטה זו היא טענה כי אם מצמידים את הסכום המקורי למדד מגיעים ל-3 מיליון שקל, כך שהפשרה אליה הגיע בית הדין לא סבירה. האישה ציינה כי בפסקי דין רבים נקבע שסכום כתובה בפשרה צריך לעמוד על שני שליש מהערך המוצמד, כך שבמקרה זה הגיעו לה 2 מיליון שקל. עם זאת, האישה הבהירה כי תסתפק ב-360 אלף שקל – סכום שיאפשר לה לרכוש את חלקו של הגרוש בדירה המשותפת ולזכות בקורת גג.
לפי הכוונה בזמן אמת
הדיינים הרב א' אהרן כץ, הרב שלמה שפירא והרב ציון לוז-אילוז נענו לבקשת האישה. הדיין לוז-אילוז כתב כי הפשרה אליה הגיע בית הדין האזורי לא הגיונית בהתחשב בפער העצום בין סכום הכתובה לאחר הצמדה לבין הסכום ללא הצמדה – כ-3 מיליון שקל מול 600 שקל.
לדעתו, כאשר סכום הכתובה ללא הצמדה מגוחך, יש לחייב בסכום שמבטא את אומד דעתם של החתן והכלה במועד שבו נערכה הכתובה. במקרה הנוכחי, למשל, סכום הכתובה המקורי נחשב לסכום גבוה מאוד ביחס לכתובות אחרות באותן שנים ונראה כי ביטא "חיבה יתירה" של החתן לכלתו.
"לפי היגיון זה, הסכום של 150,000 ש"ח שנקט בו כבוד בית הדין האזורי, לדעתי, לא יכול להיכנס באומד הדעת הזו", כתב הדיין לוז-אילוז. "רבים מהחתנים כיום מתחייבים בכתובתם 180,000 ש"ח ואף 260,000 ש"ח, ויש המוסיפים עד ל500,000 ש"ח, כפי שעינינו רואות ואזנינו שומעות".
בהתאם לכך, הדיין קבע כי סכום הכתובה צריך להיות גבוה מחצי מיליון שקל, אלא שהוא אינו רשאי לפסוק לה סכום גבוה יותר מזה שביקשה.
הדיין הוסיף עוד כי היה מגיע למסקנה דומה גם על דרך הפעלת מנגנון "פיצויי גירושין", שחלק מהדיינים סבורים שיש להשתמש בו כששווי הכתובה ללא הצמדה אינו סביר. לפיכך נפסק כי סכום הכתובה יעמוד על 360 אלף שקל, ללא חיוב בהוצאות.
עו"ד תמרה רפאלוב
עוסק/ת ב-
דיני משפחה
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין