המנוח לא שינה את זהות המוטבים בקופת הגמל לאחר גירושיו והמוטבת נותרה אשתו לשעבר. בית הדין דחה את טענת אחיו של המנוח כי הסכם הגירושין בין הצדדים מעיד על רצון המנוח לא להוריש אותם לגרושה
בית הדין לעבודה דחה לאחרונה תביעה של אחיו ואחותו של אדם שנפטר ב-2008. השניים ביקשו לקבל את הכספים שנצברו על שם אחיהם בקופת הגמל, אך נתקלו בבעיה למשוך את הכספים מאחר שהמוטבת נשארה גרושתו של המנוח. בית הדין דחה את טענת היורשים כי סעיף בהסכם הגירושין שלפיו כל צד יישאר בעליו של הכספים שרשומים על שמו ולצד השני לא יהיה בהם חלק גובר על הוראת המוטבת בקופת הגמל.
המנוח היה עמית בקופת גמל של פסגות. במועד הצטרפותו לקופה, הוא מינה כמוטבת יחידה את אשתו דאז. בני הזוג נישאו ב-1975 ונפרדו ב-1982 ללא ילדים.
בשנת 2000 ערכו השניים הסכם גירושין שאושר בבית הדין הרבני בתל אביב וקיבל תוקף של פסק דין. בהסכם נקבע כי: "כל צד יישאר בעליו של כל הרכוש ושל כל הכספים והזכויות הרשומים על שמו ולצד השני לא יהא בהם כל חלק".
בשנת 2008 האיש הלך לעולמו. בעקבות זאת, אחיו פנו לקופת הגמל מספר פעמים בדרישה לקבל את הכספים המופקדים בקופה, אולם בקשתם נדחתה בשל העובדה שהם לא רשומים כמוטבים.
בתביעה טענו האחים שחיי הנישואים של המנוח ואשתו לא נמשכו הרבה זמן, ולאחר כ-7 שנים ממועד נישואיהם הם נפרדו, התגוררו בנפרד וניתקו את הקשר ביניהם לגמרי.
לטענתם, הסכם הגירושין שינה וביטל את האמור בטופס המוטבים. הם הדגישו שרצון המנוח היה ללא ספק שלאשתו לשעבר לא יהיה כל חלק בכספי הפיקדון. משכך יש לקבוע כי טופס המוטבים בוטל וצו הירושה של המנוח - לפיו התובעים הם היורשים היחידים שלו - תקף ומחייב.
קופת הגמל טענה מנגד כי הסכם הגירושין אינו מהוה הוראת מוטבים בהתאם לקבוע בתקנון הקופה והמנוח אף לא העביר אליה את ההסכם. לשיטתה, ההסכם חל ביחסים שבין המנוח לגרושתו ואינו חל כלפי צדדים שלישיים או מבטל את הוראת המוטבים.
היא הוסיפה כי המנוח לא הותיר צוואה ובכל מקרה בהעדר קביעה מפורשת בצוואה הנוגעת לכספים בקופות גמל, הרי שהערכאה השיפוטית נדרשת לבחון ולקבוע מה היה אומד דעתו של המנוח.
האישה לא הגישה כתב הגנה ולא התייצבה לדיונים.
נוסח כללי
השופטת אסנת רובוביץ-ברכש מבית הדין לעבודה בתל אביב קבעה שמחומר הראיות עולה שהסכם הגירושין אינו מקיים את התנאים הנדרשים לשם החלת החריג שבחוק הירושה, לפיו הכספים בקופת הגמל הם חלק מהעיזבון.
היא ציינה שעיון בהסכם הגירושין מעלה כי אין בו כל אזכור ספציפי לפיו המנוח מבקש להעביר את כספי קופת הגמל לתובעים, או כי הוא מבקש לשנות את הוראת המוטבים שנתן. ״הסעיף המפורט בהסכם הגירושין, נוסח באופן כללי ולא באופן ברור וחד משמעי״, כתבה.
עוד לדבריה, אמנם לפי החוק אין מניעה שהמנוח יקבע במסגרת צוואה שכספי התגמולים הם חלק מהעיזבון, אך במקרה זה לא הוצגה צוואה ואין לראות בהסכם הגירושין כחלופה לצוואה.
השופטת הדגישה עוד כי מתצהירו של האח עולה שגם לגישתו המנוח ידע שרשם את אשתו כמוטבת יחידה. למרות ידיעה זו, בהסכם הגירושין לא הייתה התייחסות ספציפית לכספים כך שאין לקבל את טענת התובעים כי רצון המנוח היה להעביר את הכספים אליהם.
בנסיבות אלה דחתה השופטת את התביעה.
לא ניתן צו להוצאות.
- ב״כ התובעים: עו"ד שי בייזר
- ב״כ קופת הגמל: עו"ד דיויד פוקס
עו"ד אייזיק סטולוב
עוסק/ת ב-
ירושות וצוואות
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין