חברת הביטוח כלל חוייבה באחרונה לשלם פיצויי הפסד השתכרות למשפחתו של נרקומן ואסיר לשעבר, שנהרג בתאונת דרכים בגיל 32 ואשר לא הוכח כי עבד והשתכר בימי חייו. ביהמ"ש קבע כי לא ייתכן ש"דבר לא אבד לו בשנים האבודות".
בדצמבר 2009 נרקומן ואסיר לשעבר כבן 32 נהרג בתאונת דרכים לאחר שלטענת אלמנתו, ניסה לגרום למותה.
שנתיים לאחר מכן, הגישו אחיו והאלמנה (לשניים לא היו ילדים) תביעה לפיצויים לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים מחברת הביטוח "כלל".
מסכת חייו של המנוח הייתה רצופה בקשיים. הוא סבל מבעיות התנהגויות ונפשיות אשר בעטיין הופנה לאשפוז פסיכיאטרי מגיל צעיר ואף נקבעה לו 10% נכות ע"י המוסד לביטוח לאומי.
המנוח היה מכור לסמים במשך שנים ארוכות, לא סיים את חוק לימודיו, לא התגייס לצבא ואף ישב מאחורי סורג ובריח כעשר שנים על עבירות של סמים ואלימות.
כשנה לפני מותו החל המנוח טיפול לגמילה מסמים. מומחה מטעם בימ"ש העריך כי אם הטיפול היה מצליח היה מנוח, בתרחיש האופטימי, נוטל כל שארית חייו תחליף סם, אולם סיכוייו להיגמל לחלוטין היו נמוכים.
נתוני חיים אלו נלקחו בחשבון על ידי בית משפט השלום בראשון לציון, שדן בגובה הפיצויים המגיעים למשפחתו.
אחי המנוח שיוצג בהליך ע"י עו"ד גיא ניסים ועו"ד אביחי דר ואלמנתו, שיוצגה ע"י עוה"ד דוד פייל, טענו כי בסיס השכר של המנוח לצורך חישוב הפיצויים צריך לעמוד על 8,000 שקל. לטענתם, זהו השכר החודשי האמיתי שהמנוח השתכר מעבודתו בשיפוצים, הגם שלא דווח לרשויות המס ושולם לו "בשחור".
חברת הביטוח שיוצגה ע"י עו"ד אילן ירון, טענה כי אין לקבל טענה זו, שכן המנוח כלל לא התפרנס בכוחות עצמו וכל שהוכח על ידי התובעים הוא ששולמו לו דמי הבטחת הכנסה מהביטוח הלאומי.
אופטימיות זהירה
השופט ד"ר גיא שני אמד את הפיצויים בראשי הנזק של הפסד השתכרות ב"שנים האבודות" כלומר, בשנים שהפסיד המנוח מיום התאונה ועד תום תוחלת החיים שהוערכה לו, הוצאות קבורה ולוויה ונזק לא ממוני.
לצורך חישוב הפסד ההשתכרות של המנוח לעבר (מיום התאונה ועד למתן פסק הדין) ולעתיד (ממתן פסק הדין ועד תום תוחלת חייו) השופט קיבל את הסכמת הצדדים ודעתו של מומחה ביהמ"ש וקבע כי תוחלת החיים הצפוייה הייתה עד גיל 66, תוחלת הנמוכה ב- 30% מתוחלת החיים באוכלוסייה הכללית.
השופט אמנם לא קיבל את עמדת התובעים לגבי הכנסתו של המנוח, בהעדר קבלות או עדויות אחרות המוכיחות כיצד השתכר בפועל (בפרט כשמדובר באדם שיוחסו לו הכנסות לא מדווחות). אך עם זאת, השופט קבע כי אין משמעות הדבר "שהמנוח לא יכול היה להשתכר דבר וחצי דבר לאורך כל שנות חייו – אלמלא נפטר בטרם עת", למעט דמי הבטחת הכנסה.
עוד לדברי השופט, "גם כשתמונת חייו של אדם קשה ומורכבת" עדיין "יש להזהר ממסקנות נחרצות ומוחלטות, בבחינת גזירת גורל" במיוחד לאור העובדה שהמנוח היה בטיפול.
לאור האמור, קבע השופט כי בסיס השכר לחישוב הפסד השתכרות לעבר יעמוד על 2,500 שקל ואילו בסיס השכר לחישוב הפסד השתכרות לעתיד יעמוד על 3,500 שקל.
יתר מרכיבי הפיצוי חושבו אף הם על בסיס זה ובסיכומו של דבר חוייבה כלל בפיצויי הפסד השתכרות לעבר בסך כ- 94 אלף שקל ופיצויי הפסד השתכרות לעתיד בסך 355 אלף שקל וכן ב- 10,000 שקל פיצוי בגין הוצאות קבורה ולוויה וכ- 47 אלף שקל פיצוי בגין כאב וסבל.
כן חויבה חברת הביטוח לשאת באגרת התביעה ובשכ"ט עו"ד.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין