"כלל" הכחישה תאונת דרכים בגלל טעות ברישום חדר המיון

אישה נפלה ביציאה מרכבה ונחבלה בברך. בטופס חדר המיון נכתב כי היא נפלה במדרגות. בית המשפט קיבל את טענת הנפגעת כי מדובר בתאונת דרכים וחייב את המבטחת לפצות אותה בכ-80,000 שקל

בבית משפט השלום בראשון לציון התקבלה לאחרונה תביעה שהגישה אישה שנפגעה בתאונת דרכים לפני כארבע שנים. האישה נפלה ביציאה מרכבה ונחבלה בברך בשפת המדרכה. חברת כלל שביטחח את הרכב הכחישה את החבות, בעיקר על סמך רישום שגוי מבית החולים. השופטת קבעה שהתובעת הוכיחה את גרסתה, בין היתר באמצעות עדות בתה.

הנפגעת, ילידת 1966,  הגישה תביעה לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים בגין תאונה מאוקטובר 2018.

היא טענה כי התאונה התרחשה כשירדה מהרכב ליד ביתה, מעדה ועם ברכה הימנית נפלה על המדרכה. התובעת הביאה לעדות את בתה שיצאה מהבית לעזור לה לאחר האירוע.

התובעת גם צירפה את מסמך השחרור מהמחלקה האורתופדית, שם הוספו לבקשתה נסיבות התאונה "(לדבריה) בעת ירידה מהאוטו".

המבטחת של הרכב, חברת כלל, הכחישה את גרסת התובעת בעיקר בהסתמך על הרישום שנעשה בחדר המיון שם נכתב "חבלת ברך ימין לאחר נפילה במדרגות". עוד ציינה המבטחת כי במסמך השחרור המקורי לא נכתב כי הנפילה ארעה בירידה מרכבה של התובעת או בזיקה אליו וכי התובעת ביקשה לתקן את הרישום רק לצורך התביעה.

הוכיחה ברף הנדרש

השופטת צבייה גרדשטיין פפקין כתבה שהתובעת הוכיחה ברף המוטל עליה במשפט אזרחי כי נפלה בעת יציאתה מהרכב וקיבלה מכה בברך הימנית מהמדרכה.

היא ציינה שהתובעת הביאה לעדות את בתה שניגשה לעזור לה לאחר האירוע. הבת הסבירה ואף הדגימה כיצד מצאה את אמה, לאחר שזו קראה לה בצעקות להגיע אליה ולהושיט לה עזרה. השופטת כתבה שהסבריה ועדותה של הבת היו קוהרנטיים וסדורים והיא התרשמה לחיוב מעדותה.

עוד כתבה השופטת כי התובעת ובתה הסבירו כי הבית הוא בית קרקע (ללא מדרגות) ועדויותיהן חיזקו אחת את השנייה.

באשר לרישום בחד המיון ציינה השופטת שהתובעת העידה כי ייתכן שמקורו בטעות או בחוסר הבנה כי נפילתה הייתה על שפת המדרכה (במקום מדרגה). כמו כן, התובעת ציינה שייתכן כי היא עצמה השתמשה במונח מדרגה כדי לתאר את שפת המדרכה. התובעת גם הבהירה שדוח המיון לא התקבל לידיה ולכן לא יכולה הייתה לדעת על הטעות ברישום.

בנוגע לסיכום האשפוז במחלקה האורתופדית, התובעת ציינה בתצהירה כמו גם בעדותה כי הסיבה שביקשה לתקן את הרישום הוא עצה שקיבלה מידיד שהבהיר לה כי נסיבות התאונה מהוות תאונת דרכים. עדות התובעת מתיישבת עם עדות הרופא שחתם על טופס השחרור, שסיפר כי תיקן את הטופס ביום השחרור, כיומיים לאחר האשפוז, ולא במועד מאוחר יותר כפי שסברה הנתבעת.

לפיכך קבעה השופטת כי התובעת נפלה כשיצאה מרכבה ומדובר בתאונת דרכים.

באשר לנזק, השופטת ציינה כי מומחה מטעם בית המשפט מצא שלתובעת נגרם שבר של עצם הפיקה, שבעקבותיו היא גם נתחה. הוא קבע כי התובעת נותרה עם נכות של 14.5%.

השופטת מצאה כי הנכות התפקודית נמוכה יותר מהנכות הרפואית ועומדת על 5% בלבד. היא כתבה שהתובעת עבדה לפני התאונה כלבורנטית וכי עד היום לא חלה הרעה בתנאי עבודתה או בשכרה.

בסיכומו של דבר חויבה הנתבעת לשלם לתובעת 78,700 שקל בתוספת שכ"ט עו"ד בשיעור הקבוע בחוק והוצאות בסך 3,000 שקל.

• שמות ב"כ הצדדים לא צוינו בפסק הדין

בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין