פלונית נ' כלל חברה לביטוח בע"מ

1.לפניי תביעה לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן: החוק) לפיצוי בגין נזקי גוף שנגרמו לתובעת (ילידת 2.6.1966) בתאונה מיום 27.10.2018. הצדדים חלוקים הן בשאלת החבות והן בשאלת הנזק.

2.על פי טענת התובעת התאונה אירעה עת ירדה מרכבה, מעדה ועם ברכה הימנית נפלה על המדרכה (ראו בסעיף 1 לכתב התביעה, בתצהירה סעיף 6 ובעדותה בעמ' 9,11 לפרוטוקול). מטעם התובעת העידו התובעת ובתה. כן צירפה התובעת את מסמך השחרור המחלקה האורתופדית, שם הוספו לבקשתה נסיבות התאונה "(לדבריה) בעת ירידה מהאוטו", כמו גם תוקן תאריך השחרור מהאשפוז במחלקה האורתופדית (תוקן מ- 29.10 ל- 31.10):

3.הנתבעת הכחישה את גרסתה של התובעת, בעיקר בהסתמך על הרישום שנעשה בחדר מיון שם נכתב : "חבלת ברך ימין לאחר נפילה במדרגות.." :

כמו גם מאחר שבמסמך השחרור המקורי לא נכתב כי הנפילה ארעה בירידה מרכבה של התובעת או בזיקה אליו. מטעם הנתבעת זומן להעיד ד"ר גרה מי שחתום על התיקון למסמך סיכום האשפוז.

4.לאחר שמיעת העדויות מצאתי כי התובעת הוכיחה, ברף המוטל עליה במשפט אזרחי, כי נפלה בעת יציאתה מהרכב וקיבלה מכה בברכהּ הימנית מהמדרכה.

5.עדותה של בתה של התובעת תאמה את עדות אמה. הבת הסבירה ואף הדגימה כיצד מצאה את אמה, לאחר זו קראה לה בצעקות להגיע אליה ולהושיט לה עזרה. הסבריה ועדותה של הבת היו קוהרנטיים, סדורים והתרשמתי לחיוב, בצורה בלתי אמצעית, מעדותה. הבת הדגימה והראתה כיצד מצאה את אמה, עדותה של הבת תאמה את עדות והסבריה של האם, על אף שלא שמעו ולא ראו זו את עדות זו. את שלא זכרה הודתה העדה – הבת- כי אינה זוכרת, ואת שזכרה הסבירה והדגימה באולם בית המשפט. תיאוריה את מיקום אמה, ואת תנוחתה תאמו את עדות התובעת ואת הסבריה כמו גם את מנגנון הפגיעה.

6.התובעת ואמה הסבירו כי הבית הינו בית קרקע (ללא מדרגות), מי היה בבית בזמן התאונה ואת שארע לאחר התאונה – לרבות למי פנו. עדויות התובעת ובתה תאמו זו את זו וחיזקו האחת את עדות השנייה.

7.אשר לרישום בחדר המיון - התובעת העידה כי יתכן והרישום בחדר המיון מקורו בטעות ברישום או חוסר הבנה כי נפילתה הייתה על שפת המדרכה (במקום 'מדרגה') או אפילו יתכן כי היא השתמשה במונח מדרגה לתאר את שפת המדרכה (ראו בעדותה בעמ' 14-15 לתמלול הפרוטוקול). התובעת הבהירה כי דוח המיון לא התקבל לידיה ועל כן לא יכולה הייתה לדעת על הטעות ברישום. אשר לסיכום האשפוז במחלקה האורתופדית, התובעת ציינה בתצהירה כמו גם בעדותה כי הסיבה שביקשה לתקן את הרישום הוא עצה שקיבלה מידיד שהבהיר לה כי הנסיבות כפי תיאורן מהוות תאונת דרכים (סעיפים 10-11, ובעמ' 15 לתמלול, בהתאמה, בעדות גם ציינה את שמו של הידיד בעמ' 16). עדותה של בתה של התובעת ושל התובעת – לנסיבות התאונה – מקובלות עליי. זה המקום לציין כי עדויות אלו מתיישבות גם עם עדותו של ד"ר גרה. ד"ר גרה העיד על המועד בו ביקשה התובעת לתקן את הרישום ועל נסיבות הבקשה ועל פי עדותו הוא תיקן את שני התיקונים באותו היום, יום השחרור, כיומיים לאחר האשפוז (ראו בעמ' 2 לתמלול שורות 19-24; 26-31; 36-39), ולא במועד מאוחר יותר כפי סברת הנתבעת (ראו בסיכומיה בסעיפים 11-30).

8.מצאתי לדחות את טענות הנתבעת כי נפלו סתירות מהותיות בעדותה של התובעת. גם אם היו סתירות כלשהן בעדותה, לא היה באלו כדי לקעקע גרסתה. עדותה של הבת שהייתה עדות אמינה ביותר, בשילוב עדותה של התובעת, כמו גם התאמה בהדגמה באולם בית המשפט, היה בשילובם כדי להרים את הנטל המוטל על התובעת ואף למעלה מכך. לא נעלמה מעיני טענת הנתבעת כי היה מקום להביא גם את אחות התובעת שהוזעקה למקום על ידי הבת ולקחה את התובעת לבית החולים, או את הידיד שייעץ לתובעת לתקן את הרישום בבית החולים. הם לא ראו את התובעת שרועה ליד הרכב, ויכולים היו ליתן עדות מכלי שני בלבד, או על דברים שנאמרו להם על ידי התובעת או בתה. ולא מעבר לכך. לו היו מובאים אלו הייתה הנתבעת בוודאי טוענת כי מדובר בעדות שמועה. כל אלו נאמרים בהתעלם מבדיקת הפוליגרף שביצעה התובעת (ושלטענת הנתבעת אינה קבילה בהליך אזרחי שלא בהסכמה).