בית משפט השלום באשקלון קבע לפני שבוע ימים כי עיריית רהט פעלה בחוסר ניקיון כפיים כשחילטה ערבות של 176 אלף שקל מחברת בנייה שהקימה בעיר מרכז מסחרי, ללא בסיס חוקי ומבלי להודיע מראש. טענת העירייה כי הערבות שימשה לכיסוי היטלים ומסים נדחתה.
חברת הבנייה "טללי הנגב" הקימה בשנת 2005 מרכז מסחרי על מבנה לשימור המורשת הבדואית בעיר רהט. בתקופת הבנייה לא היה ברור מהו גובה היטל ההשבחה שעל החברה לשלם, ועל מנת שלא לעכב את הבנייה היא מסרה לעירייה ערבות בנקאית של 200 אלף שקל – עד שיוכרע גובה ההיטל.
צריכים עזרה עם העסק?
עורך דין ליווי עסקי
בפברואר 2011 הוציא שמאי מכריע שומה שהעמידה את שוויו על 58,000 שקל, אלא שאז הסתבר שהעירייה חילטה 176,000 שקל מתוך הערבות, לטענתה, על היטלים נוספים שהחברה חייבת לה.
בתביעה שהגישה מספר חודשים לאחר מכן, ביקשה חברת הבנייה להורות לעירייה להחזיר לה 258,889 שקל עבור ההפרש בין סכום השמאות לבין הסכום שחולט כולל ריבית והצמדה.
העירייה התנגדה וטענה כי החילוט בוצע כדין לצורך כיסוי אגרות בנייה והיטלי ביוב. בהקשר זה טענה החברה כי את אגרות הבנייה שילמה עוד לפני החילוט וכי עיריית רהט כלל לא מוסמכת לגבות היטלי ביוב.
מהצד השני העירייה הגישה גם תביעה נגדית בטענה שהתובעת צריכה לשלם לה כ-300 אלף שקל עבור חניון שבנתה מסביב ולכיסוי חוב מים.
בתגובה החברה טענה כי התביעה הוגשה בחוסר תום לב. היא טענה כי אמנם התחייבה להחזיר לעירייה כסף אם תבנה חניון, אך העירייה מעולם לא בנתה את החניון שהוסכם עליו.
באשר לחוב המים, היא טענה כי שילמה עבור מלוא המים שצרכה, וכעת העירייה מנסה לגבות פעמיים על אותה צריכה.
טענות העירייה שרירותיות
השופטת סבין כהן קבעה בראש ובראשונה כי הערבות של התובעת ניתנה אך ורק להבטחת תשלום היטל ההשבחה והעירייה לא הייתה רשאית לנצל אותה כדי לפרוע חובות אחרים, במיוחד כשהם שנויים במחלוקת.
התנהלות זאת של העירייה, קבעה השופטת, אינה עולה בקנה אחד עם מחויבותה להתנהל בניקיון כפיים ובתום לב.
מכאן ניגשה השופטת לבחון האם היו בכלל חובות. מאחר שהתובעת הוכיחה שאגרות הבנייה כבר שולמו, החוב היחיד שנותר הוא היטל הביוב, אלא שהתובעת צודקת: עיריית רהט לא רשאית לגבות היטלי ביוב לפי חוק העזר בעקבות החלטות הממשלה למימון מערכות ביוב ביישובים הבדואים.
מלבד זאת, גם אם חוק העזר היה תקף – העירייה לא עמדה בתנאיו משום שלא הודיעה על ההיטל מראש ולא שלחה לחברה תחשיב מפורט כפי שהתחייבה בפניה.
ומכאן הוסיפה השופטת ודחתה את התביעה הנגדית. באשר לחוב המים, נקבע כי העירייה סיכלה את האפשרות לברר את סוגיית החיוב עד תום כיוון שלא סיפקה את המידע המלא – שאמור להיות רק ברשותה ולא הפריכה את הטענה שמדובר בחיוב כפול.
באשר לסוגיית החניה, השופטת קבעה כי העירייה אמנם בנתה מגרש חנייה בשנת 2007, אך זאת ללא תיאום עם התובעת ושלא לפי תכנית הבנייה שהוסכם עליה. לפי השופטת, התובעת אמנם התחייבה לשלם לעירייה על בניית חניון – אך לא על כל חניון ולא באופן שרירותי.
בסופו של דבר, התביעה של חברת הבנייה התקבלה במלואה. עיריית רהט חויבה לפיכך ב- 258,889 שקל בצירוף ריבית כחוק, וכן בהוצאות המשפט ושכר טרחת עו"ד של 35,000 שקל.
- ב"כ התובעת: עו"ד רפאל קויתי
- ב"כ הנתבעת: עו"ד איתם לוי ו/או אמיר עדיקא
* עורכת דין רונית צחובוי ממשרד צחובוי, קריבושיי-סודרי עוסקת במשפט אזרחי מסחרי ומעניקה ליווי עסקי לחברות ועסקים
** הכותבת לא ייצגה בתיק
*** המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחברת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
גולשים בסלולרי? לשירות מיידי מעורך דין הורידו את Get Lawyer
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין