כך הצליחה אישה להוכיח שבעלה הבריח נדל"ן

זמן קצר אחרי שפרץ משבר בין בני הזוג, ביטל הבעל הסכם לרכישת מגרש ואביו רכש אותו במקומו. בית המשפט למשפחה דחה את טענת האישה שמדובר ברכוש משותף, אך היא שכנעה את בית המשפט המחוזי שיש לכלול את הנכס באיזון המשאבים

בית המשפט המחוזי בתל-אביב קיבל לאחרונה ערעור שהגישה אישה כנגד בעלה בנפרד, וקבע כי מגרש שנרשם על שם אביו המנוח צריך להיכלל באיזון המשאבים משום שבפועל נרכש על ידי הבעל בתקופת החיים המשותפים. בפסק הדין נקבע כי הוכח שהבעל פעל להברחת המגרש שלא כדין כשביטל הסכם מכר עליו היה חתום והכניס את אביו לעסקה במקומו זמן קצר לאחר פרוץ המשבר בינו לבין אשתו.

זמן קצר אחרי שהבעל חתם על הסכם המכר הוא הסתכסך עם אשתו והיא פתחה נגדו בהליכים משפטיים. לא חלף חודש והוא ביטל את ההסכם והסכם מכר חדש נוסח כשאביו נרשם כרוכש.

בהמשך, בני הזוג חזרו לשלום בית אך ב-2004 נפרדו סופית. 8 שנים לאחר מכן הגישה האישה תביעה להצהיר עליה כבעלת חצי מהמגרש, בטענה שההסכם עם אביו של בעלה היה פיקטיבי (לאחר הגשת התביעה האב נפטר וארבעת ילדיו, בהם הבעל, ירשו את הזכויות במגרש).

לאחר שבית המשפט קבע כי לא הוכח שהמגרש נרכש על-ידי בעלה ודחה את תביעתה, היא הגישה ערעור על פסק הדין.

האישה טענה כי בית המשפט טעה כשקבע כי נטל ההוכחה לבעלות המשותפת רבץ עליה רק משום שטעתה והגישה תביעה הצהרתית במקום תביעת איזון משאבים. לטענתה, בית המשפט היה צריך להתמקד במהות התביעה, שעסקה בנכס שנרכש בתקופת הזוגיות, ולקבוע שבעלה הוא זה שצריך היה להוכיח כי יש להוציא אותו מהרכוש המשותף.

עוד היא טענה כי בית המשפט לא נתן משקל הולם לעדות המוכר, שאמר במפורש שקיבל את התשלום מבעלה וכלל לא הכיר את אביו. בנוסף, ציינה האישה כי בהסכם גירושין שערכו בזמנו בעלה הודה בזכויותיה, ואף שלא אושר לבסוף הוא מהווה ראיה לשיתוף.

מנגד תמך בעלה בממצאי בית המשפט למשפחה והדגיש כי העובדה שלו ולאשתו לא הייתה אפשרות פיננסית לרכוש את המגרש מאששת את טענתו כי אביו רכש אותו מלכתחילה.

אותות מרמה

אבל סגן נשיא בית המשפט שאול שוחט והשופטים נפתלי שילה ועינת רביד קיבלו את הערעור לאחר שקבעו כי בית המשפט למשפחה טעה במסקנה המשפטית שלו.

בפסק דין שנכתב על-ידי השופט שילה נקבע כי בנסיבות שבהן אין מחלוקת שהבעל חתם על הסכם מכר בתקופת הנישואים ונוכח "אותות המרמה" שעלו מביטול ההסכמים והפיכת האב לרוכש ימים ספורים לאחר פרוץ המשבר הזוגי, היה מקום לקבוע כי הנטל להוכיח שהמגרש מוחרג מהרכוש המשותף מוטל עליו.

השופט הסכים עם טענת המערערת כי לא היה מקום לפגוע בזכויותיה המהותיות רק משום ששגתה בסעד שעתרה לו.

מכל מקום, השופט סבר כי ממילא המערערת הצליחה להוכיח הברחת נכסים לא חוקית. זאת, בין היתר, לנוכח עיתוי ביטול ההסכם שערך הבעל, הודאתו בזכויותיה בהסכם הגירושין, היעדר כל ראיה לכך שאביו שילם על הנכס, העובדה שהאב מעולם לא נהג במגרש מנהג בעלי ועדותו של המוכר, שהייתה צריכה לקבל משקל משמעותי בהיותו עד ניטרלי.

בסיכומו של עניין נקבע כי הוכח שבפועל הבעל רכש את המגרש בעצמו בתקופת הזוגיות ולכן יש לכלול אותו באיזון המשאבים. הבעל חויב בהוצאות משפט של 25,000 שקלים.

• ב"כ המערערת: עורך דין אורי נחמיאס
• ב"כ המשיב: צבי טהורי, עורך דין משפחה

בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין