בית המשפט לענייני משפחה בקריית גת, מפי השופטת דיאנה פסו-ואגו, ביטל צוואה שהעניקה לבת את מלוא רכושה של אמה, לרבות הזכויות במשק חקלאי. נקבע כי הבת ואחד מאחיה היו מעורבים באופן מהותי בהכנת הצוואה, וכי חתימות האחים על הסכמה לקיומה ניתנו על בסיס מצג שגוי בדבר תוקפה. תביעות הבת להכרה בזכויותיה ולפינוי אחיה נדחו, והיא חויבה בהוצאות בסך כולל של 59 אלף שקל.

הסכסוך התנהל בין ששת ילדיהם של בני זוג שהלכו לעולמם, ועסק בזכויות במשק במושב. האם הותירה שתי צוואות: בראשונה, משנת 2010, ציוותה את כל רכושה לאחד מבניה; בשנייה, מפברואר 2013, העניקה את הרכוש לבתה, תוך שמירת זכות מגורים אישית לשני בנים למשך חייהם.

לאחר מות האם ב-2018 חתמו חמשת האחים בפני עורך דין על הסכמה לקיום הצוואה המאוחרת ולרישום הזכויות במשק על שם אחותם. בהמשך ניתן צו קיום צוואה והזכויות נרשמו על שמה. אלא שההסכמה המשפחתית התחלפה בשורת הליכים משפטיים.

הבן שנקבע כיורש בצוואה הראשונה ביקש לבטל את הצוואה המאוחרת ואת הסכמתו לקיומה. לטענתו, אחותו ואח נוסף ניסחו בעצמם את הוראות ההורשה והעבירו אותן לעורך הדין שהכין את המסמך הסופי. הוא טען כי כשחתם על ההסכמה לא ידע על מעורבותם.

הבת טענה מנגד כי אמה הייתה כשירה והבינה היטב את מעשיה, וכי האחים חתמו מרצונם החופשי על הסכמה סופית ובלתי חוזרת. לדבריה, היא טיפלה באם במסירות לאורך שנים. לאחר שהכחישה מעורבות בהכנת הצוואה, הודתה בחקירתה שכתבה חלק מהטיוטה, אך הסבירה שעשתה זאת לפי הוראות האם.

השופטת קבעה כי הבת והאח הנוסף היו שותפים מלאים בכתיבת הטיוטה, וכי רובה ככולה הוכתבה על ידי הבת, אף אם בהתאם להבנתה הכללית של האם. לא היה מדובר בפרטים טכניים בלבד, אלא בהוראות מהותיות בדבר הורשת הרכוש וניהול המשק.

נקבע גם שהטיוטה הועברה לעורך הצוואה ושימשה בסיס למסמך הסופי. השופטת לא קיבלה את גרסתו שלפיה המפגש עם האם היה מנותק מהטיוטה, ולא מצאה שנוצרה "התחלה חדשה" בעריכת הצוואה. גם גרסאות הבת ואחיה נמצאו בלתי אמינות, בין היתר בשל השינויים שחלו בהן לאורך ההליכים.

החתימות לא הכשירו את הפגם

השופטת הסבירה כי מעורבות של נהנה בעריכת צוואה עשויה להביא לבטלות ההוראה המזכה אותו, גם בלי להוכיח שהפעיל לחץ פסול. במקרה זה נמצא שלא ניתן להפריד בין הוראות הצוואה, והיא בוטלה כולה.

לעומת זאת, הטענה להשפעה בלתי הוגנת נדחתה: לא הוכחו תלות בלעדית של האם בבת ובאח או ניתוק שלה מסביבתה. שאלת הכשירות הרפואית לא הוכרעה, וההליך התנהל בהסכמת הצדדים מתוך חזקה שהאם הייתה כשירה.

לגבי מסמך ההסכמה נקבע שאין מדובר בהודעת הסתלקות מירושה. הטענות שהחותמים לא היו כשירים או לא הבינו את המסמך נדחו, אך התקבלה הטענה שחתמו על בסיס מצג שגוי שלפיו הצוואה תקפה, בלי לדעת על המעורבות בהכנתה.

צו קיום הצוואה בוטל, ותביעות הבת נדחו. היא חויבה לשלם 35,000 שקל לבן שהגיש את תביעת הביטול, 9,000 שקל לאחות נוספת, 7,000 שקל לאח שהיה שותף להכנת הטיוטה ו-4,000 שקל לכל אחד משני האחים האחרים. הצוואה המוקדמת טרם הוגשה לקיום, ולא ניתן במסגרת פסק הדין צו לקיומה.