ירידה בחשיבות מטרת ההפקעה אינה עילה להשבת קרקע שהופקעה מכח חוק הרכישה

ע"א 3535/04 דינר נגד מדינת ישראל - שר האוצר

בית המשפט העליון דחה תביעה להשבת מקרקעין שהופקעו מכוח חוק רכישת מקרקעים (אישור פעולות ופיצויים). נקבע, כי לא נתמצתה מטרת ההפקעה המקורית, וכיוון שההפקעה עמדה בתנאי החוק, הרי שאין להשיב את הקרקע לבעליה.

החוק מכוחו הופקעו המקרקעין הינו חוק ייחודי, ולפיכך, יש לבחון אותו על רקע הנסיבות ההיסטוריות ששררו בתקופת הקמת המדינה, בה התקבל. מדובר בחוק שפגיעתו בבעל המקרקעין קשה יותר מהפגיעה ממנה נפגע בדרך כלל מי שמקרקעיו מופקעים מכוח פקודת הקרקעות.

השופטת בייניש בחנה את תחולתו של בג"ץ 2390/96 קרסיק נ' מדינת ישראל, בו נקבע, כי בעל מקרקעין זכאי להשבת קרקע שהופקעה כאשר המטרה הציבורית שבגינה הופקעו המקרקעין אינה מתקיימת עוד, על המקרה הנדון. נקבע, כי גם בהנחה שהלכה זו, אשר נקבעה לגבי הפקעה מכוח פקודת הקרקעות, חלה על הפקעה מכוח חוק הרכישה, הרי שלא ניתן לומר כי המטרה המקורית של ההפקעה נתמצתה.

המבחן לעניין מיצוי מטרת ההפקעה אינו האם כיום ניתן היה להפקיע את הקרקע למטרות שבגינן הופקעה, אלא האם חל שינוי כלשהו בשימוש שנעשה בקרקע. במקרה הנדון, הקרקע הופקעה לצרכי פרדסנות, וזהו השימוש שנעשה בהם גם כיום. לפיכך, משלא חל שינוי בייעוד הקרקע, הרי שאין להשיבה לבעליה. אין לומר כי פג תוקף ההפקעה וכי היא אינה חוקית עוד בעקבות הירידה בחשיבותו הכלכלית של ענף הפרדסנות לשמו הופקעו המקרקעין.

ע"א 3535/04 דינר נגד מדינת ישראל - שר האוצר

למדור מקרקעין ובנייה

אתר המשפט הישראלי "פסקדין"

www.psakdin.co.il

פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.