יצטרכו למכור את הדירה אפילו שלא חתמו על הסכם מכר

בעלי דירה בתל-אביב הסכימו במייל להצעה לרכישת הדירה בתוך 60 יום תמורת 4.5 מיליון שקלים בשני תשלומים. בית המשפט קבע כי בכך נכרת חוזה מחייב

בית המשפט המחוזי בתל-אביב הורה לאחרונה לבעלי דירה בתל-אביב למכור אותה לשלושה רוכשים (זוג ואם האישה) תמורת 4.5 מיליון שקלים אפילו שלא חתמו על הסכם. השופט יונה אטדגי קבע כי אחרי ששלחו מיילים שבהם הסכימו מפורשות לתנאי העסקה שכוללים את התמורה, הסדרי התשלומים ומועד המסירה, הם לא רשאים לסגת ממנה. עם זאת, הוא דחה את דרישת הרוכשים לפיצויים מוסכמים של 405,000 שקלים כיוון שבעניין זה לא הובעה הסכמה מפורשת.

בעלי הדירה, עולים מצרפת, פרסמו אותה למכירה באמצעות משרד תיווך. שלושת הרוכשים הגיבו בהצעה ראשונית של 3.8 מיליון שקלים וסורבו. לאחר מכן, עורך הדין שלהם שלח הצעה לתשלום של 4.5 מיליון שקלים בשני תשלומים וקבלת הדירה בתוך 60 יום. בעל הדירה השיב שהוא מסכים. לאחר מכן שכרו הנתבעים עורכת דין והחלו התכתבויות בינה לבין עורך הדין של הרוכשים, שאף שלח לה טיוטת חוזה.

אלא שבסופו של דבר המוכרים סירבו לחתום על הסכם מכר. בעקבות זאת, הגישו הרוכשים תביעה שבה ביקשו לחייב אותם למכור את הדירה ולשלם פיצויים מוסכמים של 10% מהתמורה בהתאם לסעיף שהופיע בטיוטת החוזה. הרוכשים טענו כי מאחר שהצעתם נענתה בחיוב וכל התנאים המהותיים סוכמו – יש לראות בהתכתבויות בין עורכי הדין כהסכם מחייב.

המוכרים טענו לעומת זאת כי העובדה שלא חתמו על חוזה מעידה שלא היו שלמים עם העסקה. עוד הם טענו כי לא סוכמו התנאים המהותיים נוכח העובדה שבאותה תקופה הזכויות בדירה לא היו רשומות על שמם, והם הודיעו למתווכת שכתנאי למכירה עליה למצוא להם דירה חלופית – מה שלא קרה. כמו כן נטען כי את "מייל ההסכמה" שלח הבעל והוא לא מחייב את אשתו, וכי החליטו לגור בדירה מטעמים רפואיים.

הלכה מחייבת

השופט יונה אטדגי קבע כי העובדה שהנתבעים לא חתמו על הסכם סופי לא שוללת את ההסכמה המודעת שלהם למכור את הדירה לתובעים, כפי שהובעה בהתכתבויות. הוא כתב כי ההלכה המחייבת היא "שגם זיכרון דברים או כל מסמך מוקדם אחר עשוי לחייב חוזית את הצדדים, אם הוכחו היסודות הנדרשים לשם יצירת חוזה", כתב.  

במקרה הזה היו גם הסכמה מפורשת וגם סיכום של כל התנאים המהותיים לעסקה, בהם זהות הצדדים, התמורה, תנאי התשלום ומועד המסירה. כך שהתקיימו התנאים לקיומו של חוזה מחייב, קבע.

השופט דחה את הטענה שהמכירה הותנתה במציאת דירה חלופית – תנאי שלא הוזכר בשום מקום ונראה כי עלה לצורכי המשפט. עוד הוא קבע כי סוגיית הרישום כלל לא הייתה בעייתית שכן לא היה שום מכשול לרישום. גם הטענה שהנתבעת לא הסכימה לעסקה נדחתה נוכח העובדה שהנתבעים אישרו שפעלו ביחד.

עוד הבהיר השופט שמצב רפואי לא מצדיק נסיגה מהסכם מחייב ומכל מקום לא הוצגה חוות דעת רפואית שמעידה שהנתבעים זקוקים לדירתם.   

עם זאת, השופט קבע שלתובעים לא מגיע פיצוי מוסכם משום שבניגוד להסכמות המפורשות האחרות, לא הייתה הסכמה ברורה לעניין זה, שהופיע רק בטיוטת החוזה ולא בהתכתבויות בין עורכי הדין.

לפיכך השופט הורה לנתבעים לחתום על הסכם מכר בתנאים שסוכמו, ולעשות כל מה שצריך כדי להעביר את הזכויות לתובעים. לא נפסקו הוצאות.

• ב"כ התובעים: עו"ד איתן פלג (פומרנץ)
• ב"כ הנתבעים: יצהר הס, עו"ד מקרקעין

בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין