בהחלטה שפורסמה באחרונה אישר בית המשפט המחוזי תביעה ייצוגית נגד ״כלל״. השופטת דפנה בלטמן קדראי השתכנעה שהמבטחת מחזירה פרמיות עודפות רק למבוטחים שפונים אליה מיוזמתם ונמנעת מלהודיע לאחרים על זכאותם להחזר כספי.
בבקשה לאשר תביעה ייצוגית נגד ״כלל״ שהוגשה לבית המשפט המחוזי מרכז-לוד ב-2014 סיפר המבקש, צעיר כבן 31, ששנתיים קודם לכן רכש ביטוח חובה ומקיף לרכב שלו ב״כלל״. הוא היה אז בן 29 ונרשם כ״נהג הצעיר ביותר הנוהג ברכב בקביעות״.
כידוע, בביטוחי רכב תמחור הפרמיה נקבע בין היתר לפי גיל הנהג והוותק שלו (על פי ״מדרגות״ גיל) ובהתאם לכך חושבה הפרמיה ששילם הצעיר.
לקראת תום תקופת הביטוח חידש הצעיר את הפוליסה ובתחילת 2013 שלחה לו המבטחת דוח תביעות שנתי. או אז התברר לו לראשונה שתמחור הפוליסה נעשה על בסיס נתונים שגויים והגיל שנרשם בביטוח היה צעיר יותר מגילו הממשי. בשל הטעות הוא סווג בקבוצת גיל צעירה יותר ושילם פרמיה גבוהה יותר.
הצעיר פנה למבטחת והיא תיקנה את הפוליסה החדשה וזיכתה אותו ב-236 שקל. עם זאת, היא סירבה לזכות אותו רטרואקטיבית על הפרמיה העודפת שגבתה במהלך תקופת הביטוח הקודמת.
משיחות טלפון אנונימיות שניהל הצעיר עם מספר סוכנויות ביטוח העובדות עם ״כלל״ התברר לו שהמבטחת נוהגת להשיב למבוטחים פרמיות ששולמו ביתר במקרים שבהם במהלך תקופת הביטוח המבוטח ״חצה״ מדרגת גיל מסוימת באופן שמזכה אותו בתשלום פרמיה מופחתת.
ואולם, התברר שפרקטיקה זו מופעלת רק כלפי מבוטחים שפונים למבטחת מיוזמתם ומעדכנים אותה לאחר יום הולדתם שעבר למדרגת גיל אחרת. לעומת זאת, אם המבוטח לא מעדכן מיוזמתו, המבטחת לא מיידעת אותו שהוא עבר למדרגת גיל ״זולה״ יותר וממילא לא משיבה לו את הפרשי הפרמיה.
בבקשה לאישור התביעה הייצוגית טען הצעיר שפרקטיקה זו של המבטחת סוטה מהנורמות החלות על חברות הביטוח ובהן חובת ההגינות, הגילוי, האמון ותום הלב ושהיא מתעשרת שלא כדין על חשבון מבוטחיה. הוא העריך את הנזק שנגרם למבוטחים בכ-13 מיליון שקל.
כלל דחתה את הטענות והשיבה ששיעור הפרמיה לא נקבע על פי מאפייניו הפרטניים של המבוטח אלא בהתאם לקבוצות סיכון ולנתונים שמשקללים גם נהגים שחצו במהלך תקופת הביטוח את מדרגות הגיל והוותק בהן היו במועד ההתקשרות.
היא הכחישה שקיימת מדיניות או פרקטיקה של החזר כספי הפוליסה בגין מעבר מדרגת גיל או וותק וטענה שאם חלק מסוכני הביטוח שלה פעלו כך הם חרגו מסמכותם ולא מדובר בנוהג מחייב.
״החרשה״ לא הוגנת
אך השופטת דפנה בלטמן קדראי אישרה את הבקשה. היא קבעה שמחומר הראיות עולה אפשרות סבירה שקיימת בחברה פרקטיקה מקובלת של השבת הפרשי פרמיה למבוטחים שחצו קבוצת גיל מסוימת והתקשרו לעדכן על כך.
היא ציינה שהמבטחת לא הביאה ראיות שסתרו את הממצאים שעלו בשיחות הטלפון שערך הצעיר עם סוכנויות הביטוח וגם לא הוכיחה שהפרקטיקה שהציגו סוכני הביטוח אינה המדיניות הרשמית שלה.
״חובת תום הלב המוגברת המוטלת על המבטח, מחייבת לדידי גם גילוי מוגבר של מידע המצוי בידיעתו ואינו נגיש לכלל המבוטחים, ובכלל זאת פרקטיקות ונוהגים מקובלים בענף הביטוח״ כתבה השופטת והוסיפה כי ״הסתרת ו"החרשת" מידע זה שיש בו כדי להטיב עם מצבם של המבוטחים...אינה עולה בקנה אחד עם חובת תום הלב וההגינות״.
השופטת פסקה שהתביעה תמשיך להתברר כתביעה ייצוגית. לטובת באי כוחו של המבקש נפסק שכ״ט עו״ד בסך 20,000 שקל.
- שמות ב״כ הצדדים לא צוינו בהחלטה
עו"ד ורד פרי
עוסק/ת ב-
תביעות ביטוח ונזקי רכוש
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין