יזמית תמ״א 38 הטעתה לגבי שטח הדירה – ותפצה רוכשים ב-300,000 שקל

בני זוג שרכשו דירה בפרויקט חיזוק זכו בתביעה מול היזמית. בפסק הדין נקבע בין היתר כי הדירה קטנה ביחס לשטח שהובטח בהסכם המכר

השופט משה הולצמן קיבל לאחרונה תביעה שהגישו בני זוג שרכשו דירה מחברת ״שוהם התחדשות עירונית״ שביצעה פרויקט תמ״א 38 מסוג חיזוק באשדוד. הוא פסק כי בדירה יש ליקויים, כי היא נמסרה לתובעים באיחור ניכר וכי הנתבעת הטעתה את התובעים לגבי שטח הדירה. טענות הנתבעת שלפיהן האיחור אינו באשמתה והתובעים ידעו על אי ההתאמה ולא אפשרו לה לתקן ליקויים, נדחו.

התובעים רכשו ב-2013 מהנתבעת דירת ארבעה חדרים בפרויקט תמ״א 38 שביצעה בבניין באשדוד.

לטענתם, הדירה נמסרה להם באיחור ניכר ועם ליקויים שונים ובהם בעיות רטיבות.

הם ציינו בנוסף כי הנתבעת איחרה ב-22 חודשים במסירת החזקה בדירה. כמו כן, היא מסרה להם דירה קטנה במידותיה מזה אשר הוסכם בין הצדדים ולכן יש לפסוק להם פיצוי כספי בשל הפגיעה בשווי הדירה.

הם הוסיפו כי על הנתבעת לזכות אותם על כך שרכשו באופן עצמאי כלים סניטריים, קרמיקה, מטבח ושיש.

הנתבעת טענה מנגד כי התובעים לא נתנו לה אפשרות לתקן את הליקויים הנטענים וכי בכל מקרה מדובר בליקויים פשוטים ומינוריים.

באשר לאי ההתאמה בגודל הדירה ציינה הנתבעת כי התכניות שעליהם חתמו הצדדים במעמד חתימת הסכם המכר לא היו תכניות מאושרות וסופיות מכיוון שטרם התקבל היתר בנייה והדבר הובהר לתובעים. לדבריה, התובעים חתמו על תשריט מעודכן לאחר קבלת היתר הבנייה ומשכך הם מנועים מלטעון לאי התאמה.

היא הוסיפה כי האיחור במסירה נגרם מסיבות שאינן בשליטתה ונבע בין היתר מביצוע עבירות בנייה על ידי הדיירים הוותיקים בבניין. עבירות אלה מנעו ממנה לדבריה לקבל טופס 4. 

הייתה צריכה להודיע

השופט משה הולצמן מבית משפט השלום בקריית גת ציין כי לפי ההסכם הנתבעת הייתה צריכה למסור את החזקה בדירה לא יאוחר מ-24 חודשים מתחילת העבודות. 

הוא הוסיף כי מחומר הראיות עלה שמועד תחילת הבנייה היה מרץ 2014, כעשרים יום לאחר הוצאת היתר הבנייה, והחזקה נמסרה לקונים רק בינואר 2018, באיחור של 21.5 חודשים.  

השופט דחה את טענת הנתבעת כי האיחור במסירה לא היה באשמתה. הוא כתב בהקשר זה כי היא לא הניחה תשתית ראייתית הולמת לגבי חריגות הבנייה הנטענות והפעולות שהנתבעת ביצעה כדי לפעול להסרתן. מעבר לכך, הנתבעת התקשרה עם הדיירים בהסכמים לצורך חיזוק הבניין ובניית דירות נוספות והיה באפשרותה לברר מבעוד מועד לגבי מצבן של הדירות הקיימות. 

באשר לשטח הדירה הבהיר השופט כי הדירה שנמסרה לתובעים הייתה קטנה במידותיה ביחס לנתונים שהופיעו בהסכם המכר. זאת, מאחר שהוועדה המקומית לא אישרה את התכניות שהגישה הנתבעת והקטינה משמעותית את שטח המרפסות.  

השופט ציין כי הנתבעת ידעה או הייתה אמורה לדעת על ההחלטה שלא לאשר את המרפסות עוד בינואר 2013, כשבעה חודשים לפני חתימת ההסכם. בנסיבות אלה היה עליה להודיע לתובעים באופן מפורש שהדירה תהייה קטנה יותר אך היא לא עשתה כן. 

״התנהלותה של הנתבעת, כאמור לעיל, עולה לכדי הטעיה, הפרת הסכם המכר וחוסר תום לב״, כתב.

בסופו של דבר פסק השופט לטובת התובעים פיצוי של 296,338 שקל על ליקויי בנייה, איחור במסירה, אי התאמה, זיכויים על רכישות ועגמת נפש.  

עוד חויבה הנתבעת בהוצאות של 7,250 שקל ושכ״ט בסך 20,000 שקל. 

• ב״כ התובעים: עו"ד יניב אהרון, או דני גל ואח'
• ב״כ הנתבעת: עו"ד כפיר בובליל ואח'

פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.