הרוכשים נאלצו לפלוש לדירה כיוון שחברת הבנייה סירבה למסור את המפתח. בהליך קודם הם זכו בכ-72 אלף שקל על איחור של 14 חודשים. כעת, הם זכו בפיצוי נוסף על עוד 32 חודשים שחלפו עד שנכנסו לדירה בכוח.
בית משפט השלום בתל-אביב פסק לאחרונה יותר מ-300 אלף שקל לבני זוג שרכשו דירה בפרויקט "פטרה" באילת ולא זכו לקבל אותה עד שנאלצו לפלוש אליה. השופט אביים ברקאי הסתמך על פסק דין שניתן בתביעה קודמת שהגישו הרוכשים, במסגרתה זכו בפיצויים של כ-72 אלף שקל על 14 חודשי איחור במסירה, והוסיף להם פיצויים על 32 חודשים נוספים. בנוסף נפסק לרוכשים החזר הוצאות על השלמות בנייה וכן פיצויים על עגמת הנפש שגרם להם העיכוב שהגיע כמעט לחמש שנים.
בהליך הקודם שניהלו הרוכשים נגד חברות הבנייה "יוסף צליח" ו"אאורה יזום נדל"ן" נקבע כי הן לא היו רשאיות לעכב את מסירת הדירה עקב טענה לחוב על פיגורים בתשלומים ונפסקו לתובעים פיצויים על האיחור שעד להגשת התביעה.
אלא שגם לאחר פסק הדין לא זכו הרוכשים לקבל לידיהם את המפתח וביולי 2016 הם נכנסו לדירה בכוח – 46 חודשים אחרי מועד המסירה המוסכם.
בתביעה על סך 700 אלף שקל שהגישו לאחר מכן הם ביקשו בין היתר פיצוי עבור 32 חודשי האיחור שחלפו מהיום שלאחר הגשת התביעה הקודמת ועד למועד הפלישה, פיצויים על עגמת נפש ועל חודשיים שבהם לטענתם לא יכלו להשתמש בדירה כיוון שנאלצו לבצע השלמות בנייה. כמו כן הם ביקשו החזר על עלות העבודות שבוצעו על חשבונם והחזר חוב פיגורים של 75 אלף שקל ששילמו תחת מחאה.
הנתבעות טענו לעומת זאת בין השאר כי הדירה קיבלה אישור אכלוס הרבה לפני שהתובעים פלשו אליה, והם היו יכולים להיכנס אליה בצורה מסודרת לו היו מסדירים את החוב שצברו כתוצאה מאיחורים ניכרים בהעברת התשלומים. עוד נטען כי אין כל עילה לחייב אותן בעלויות שיפוץ שביצעו התובעים על דעת עצמם.
סכנה לילדים
השופט אביים ברקאי קבע כי טופס האכלוס התקבל רק 10 חודשים אחרי הגשת התביעה הראשונה, כך שכבר יש איחור שבגינו מגיע לתובעים פיצוי.
גם קיומו של הטופס, קבע, לא מעיד שהדירה הייתה מוכנה למסירה. בעניין זה הפנה השופט לעדות עורכת הדין שייצגה את התובעים בהליך הקודם, שלפיה גם אחרי פסק הדין הדירה הייתה במצב מזעזע והיוותה סכנה לילדי התובעים.
השופט ציין כי הנתבעות לא הביאו ראיות ועדויות כדי להפריך גרסה זו ולכן קיבל את טענת התובעים לאיחור של 32 חודשים.
בתוך כך השופט דחה את טענות הנתבעות בנוגע לעיכוב במסירה נוכח הקביעה המפורשת בהליך הקודם שלפיה האיחור לא היה כדין. סכום הפיצוי על כל חודש איחור הועמד על 4,500 שקל בהתאם לפסק הדין הראשון.
בנוסף נפסקו לתובעים 95 אלף שקל על השלמות בנייה שבוצעו בפועל וכן 30 אלף שקל פיצויים על עגמת הנפש שנגרמה להם כשנאלצו להמתין לדירה בחוסר אונים כמעט חמש שנים.
עם זאת, השופט דחה את דרישת התובעים להחזר סכום החוב, וקבע כי חיובם בריביות על האיחורים בתשלומים נעשה כדין.
בסיכומו של דבר הנתבעות חויבו בפיצויים של כ-281 אלף שקל כולל הפרשי ריבית והצמדה, וכן בהוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך 25,000 שקל.
- ב"כ התובעים: עו"ד דרור זמיר ועו"ד עידן אשכנזי, ממשרד עורכי דין לויתן שרון
- ב"כ הנתבעות: עדי כהן, עו"ד מקרקעין
עו"ד ד"ר מאיר זלצר
עוסק/ת ב-
מקרקעין ונדל"ן
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין