אף שהמשטרה סגרה את התיק מחוסר ראיות מספיקות, שופטת בית משפט השלום בירושלים קיבלה את תביעת הנזיקין נגד אחד היורים לאחר ששוכנעה כי גרסת התובע סבירה יותר מגרסת הנתבע.
בית משפט השלום בירושלים קיבל חלקית את תביעתו של פלשתיני תושב חברון כבן 49 שנורה בעיר בעת שעבד בחנות בגדים. השופטת מרים אילני חייבה את אחד הנתבעים לשלם לו פיצויים בסך כ-2.5 מיליון שקל, אף שבהליך הפלילי התיק נסגר נגד אותו נתבע בשל היעדר ראיות מספיקות.
מקרה הירי אירע ב-2008 כאשר שני אנשים הגיעו אל חנות הבגדים, ואחד מהם ירה בתובע ופצע אותו ברגלו ובידו.
התובע טען כי האנשים הם שני אחים המתגוררים בנגב – הנתבעים בהליך. השניים מצדם הכחישו מעורבות כלשהי באירוע וטענו כי באותו זמן הם שהו בבית החולים "סורוקה" בבאר שבע, לאחר שאחד מהם (הנתבע מספר 2) נורה באותו יום, ואילו אחיו הגיע לבקר אותו יחד עם בני משפחה נוספים.
בבית המשפט התובע העיד כי לא הכיר את היורה ואת האדם הנוסף שהיה עמו, אולם במהלך החקירה הפלילית זיהה התובע את הנתבע כמי שירה בו במסגרת "מסדר זיהוי תמונות". בעימות שנערך בתחנת המשטרה זיהה אף את אחיו (הנתבע השני) כמי שהמתין בפתח החנות בזמן הירי.
לתמיכה בגרסתו העידו תושב חברון שהיה במקום, וכן ראש צוות החקירה שניהלה המשטרה בקשר לאירוע.
לא זימנו עדים
לאורך פסק דינה, השופטת אילני פירטה בהרחבה את הראיות והעדויות, ובסופו של דבר הגיעה למסקנה כי התובע הוכיח ברמה הנדרשת במשפט אזרחי, כי הנתבע השתתף באירוע הירי וגרם לנזקיו.
בעניין זה יש להסביר: המישור הפלילי דורש רף הוכחה גבוה בהרבה מן המישור האזרחי. במשפט פלילי יש להוכיח את אשמת הנאשם מעל לכל ספק סביר, בעוד שבמשפט אזרחי יש להוכיח רק איזו גרסה יותר מסתברת במאזן ההתסברויות (הוכחה של "51%" מספיקה). כך יכול להיות מצב, כפי שקרה כאן, שתיק פלילי ייסגר אולם במישור האזרחי הנתבע עדיין יחויב בפיצוי.
בכל הקשור לנתבע הראשון, מסקנת השופטת נבעה מכך שלנתבע היה מניע הקושר בין משפחתו לבין משפחת התובע באירוע הירי, וכן לנוכח ראיות מסוימות שקשרו אותו לאירוע.
השופטת התחשבה באותו מסדר זיהוי תמונות כאמור, וכן בראיות נוספות כגון דו"ח איכון שיחות הטלפון של הנתבע באותו יום שקשר אותו למקום, וכן עדותו של עד הראייה. כמו כן, השופטת זקפה לחובת הנתבעים את העובדה שלא זימנו עדים לתמוך בגרסתם, למשל בני משפחה שלגרסתם שהו איתם בבית החולים.
לצד זאת השופט קבעה כי התובע לא הוכיח שהנתבע השני השתתף באירוע הירי, וזאת בעיקר לנוכח מכתב השחרור בו צויין שהוא אושפז בבית חולים "סורוקה" באותו יום, וכן מאחר שהתובע לא זיהה אותו במסגרת מסדר זיהוי התמונות.
לאחר שניתחה את נזקי התובע, ובהם אבדן השתכרות לעבר ולעתיד, כאב וסבל, ועזרה חיצונית, השופטת חייבה את הנתבע לשלם לתובע פיצויים בסך כולל של כ-2.1 מיליון שקל, וכן שכ"ט עו"ד בשיעור 23.4% (כחצי מיליון שקל).
· ב"כ התובע: עו"ד חליל נעמה
· ב"כ הנתבעים: עו"ד האיל אבו דרארה
עו"ד יוסף פרלוב
עוסק/ת ב-
נזקי גוף ותאונות
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין