לפסק הדין בעניין פלונית נ' אלמונים
סכסוך בין עובדת ליו"ר ועד העובדים באחד מבתי החולים בארץ, הוביל לתביעת הטרדה מינית, בה הלינה העובדת, כי היו"ר דיבר אליה בגסות ואף נגע בה באופן מיני. ביה"ד האזורי לעבודה דחה את הטענות באשר לנגיעות, אך קבע כי המנהל אכן נהג להתבטא בצורה גסה ומינית, ומשכך יש לחייבו בפיצוי, ולו כדי לקדם את השוויון בין המינים בעבודה.
אישה שהועסקה כסגנית מנהלת מטבח בבית חולים בארץ (ששמו נאסר לפרסום), טענה כי מנהל האחזקה ומי ששימש כיו"ר ועד העובדים של בית החולים, הטריד אותה מינית בין השנים 2001 ל 2003. לטענתה, מסכת ההטרדות החלה בהתבטאויות גסות ומיניות אך לאחר מכן החמירה, כשכפה עליה מגע בעל אופי מיני בניגוד לרצונה, במספר הזדמנויות שונות, ובין היתר נגע לה בחזה וטפח על ישבנה.
לטענתה, לאחר שהתלוננה על כך בפני קב"ט בית החולים, החל המנהל להתנכל לה, ואף עודד עובדים אחרים לפגוע בה, ואלה צייתו לו נוכח כוחו הרב כיו"ר ועד העובדים. לאחר ש'כלו כל הקיצין' טענה העובדת, פנתה בתלונה רשמית על ההטרדות המיניות וההתנכלויות כלפיה, שאז הופנתה תלונתה לממונה על הטיפול בהטרדה מינית, שלאחר בירור קבעה, כי המנהל אכן הטריד את העובדת מינית והתנכל לה, ולאחר שקוים נגדו הליך משמעתי, פוטר מהעבודה.
בתביעה שהגישה לבית הדין האזורי לעבודה בת"א נגד בית החולים והמנהל ביקשה העובדת פיצוי ואף הלינה על הטיפול הכושל בתלונותיה.
הנתבע הכחיש לחלוטין את הטענות נגדו, וטען כי התובעת מבקשת לנקום בו, בגין תמיכתו בעובד אחר שהסתכסך עמה, וזאת נוכח אכזבתה כי יעמוד לצידה, בשל היחסים הקרובים ששררו בינו לבינה באותה עת.
פיצוי, אך לא בשל הפגיעה בכבוד
השופטת נטע רות קבעה, כי יש לדחות את טענות התובעת, הנוגעות לאירועים החמורים שתיארה, ובהם הנגיעות באיבריה המוצנעים. נפסק, כי גרסתה לקתה בסתירות מרובות ומהותיות, הן במסגרת עדותה והן במסגרת התלונות השונות שלה קודם לכן, ואין לקבלן, גם לאחר שמביאים בחשבון את הקושי הטבעי להיזכר באירועים שכאלה.
כן נפסק, כי למרות שהנתבע הגזים בטענתו, כי מדובר בנקמה בלבד, הרי שיש בדל של אמת בגרסתו, באשר העדויות מראות, כי התובעת אכן חשה טינה כלפיו נוכח תמיכתו בעובד האחר עמו הסתכסכה, וזאת לאחר שמשך שנים הייתה עם הנתבע ביחסי ידידות הדוקים. כשלים נוספים בעדות התובעת, כך נקבע, נובעים, בין היתר מהיעדר עדים מהותיים, שלטענת התובעת נכחו באירועים, ומהיחס העוין שגילו העדים מטעמה כלפי הנתבע, שקשור ככל הנראה ליחסי העבודה שלהם עמו.
עם זאת נקבע, כי אין מקום לפקפק בטענת התובעת ככל הנוגע למנהגו של הנתבע להתבטא בצורה מינית וגסה בפניה. נפסק, כי לטענה זו תימוכין בראיות, ובין היתר גם בהתנהגות הנתבע עצמו, אשר נקט בקו הגנה של תקיפת מיניות התובעת בהליך, ובין השאר תיאר אותה כמי שנהגה להתבטא בענייני מין וקיימה מערכת יחסים אינטימית עם עובד אחר, מה שמראה על חוסר הפנמה של נורמות התנהגות ראויות.
"בנסיבות אלה, בשים לב לכך שהתבטאויותיו המילוליות והמיניות של הנתבע אכן יצרו סביבת עבודה עויינת ששיקפה בדיוק אותה התנהלות הפוגעת, בסופו של יום, בקידום השוויון בתעסוקה ועל מנת לקדם את ערך השוויון ולשרש תופעות של התבטאות הטומנת בחובה התיחסות לנשים כאל אובייקט מיני, יש מקום לטעמנו לחייב את הנתבע בתשלום פיצוי כספי. במילים אחרות- במקרה דנן, הטעם העיקרי לחיוב הנתבע בפיצוי אינו נסמך על פגיעה בכבודה של המתלוננת הספציפית (התובעת), אשר מצידה פגעה גם היא בכבודו של הנתבע על רקע זאת שייחסה לו מעשי הטרדה מינית חמורים שלא ביצע, אלא- על הצורך לקדם את הערך הכללי של שוויון הזדמנויות בעבודה, החורג ממתחם היחסים שבין התובעת לנתבע", כתבה השופטת ופסקה לחובת הנתבע פיצוי של 30,000 שקל.
לבסוף, דחתה השופטת גם את טענות התובעת בדבר הטיפול הכושל בתלונותיה על ידי בית החולים, והורתה לתובעת לשלם לבית החולים הוצאות של 3,000 שקל.
לפסק הדין בעניין פלונית נ' אלמונים
למדור: דיני עבודה
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.