החברות התנגדו לדרישת אגף המכס שישלמו עוד כ-1.3 מיליון שקל כיוון שהחישוב המקורי לא כלל את עלויות הכשר הבשר. לאחר שנדחו בשלום הן ערערו למחוזי. השופטים נחלקו בדעותיהם אבל בסופו של דבר קיבלו את עמדת המכס.
ארבע חברות העוסקות בייבוא בשר כבש מצ'ילה חלקו על החלטת המכס לחייבן לשלם עוד כ-1.3 מיליון שקל (במרוכז) כתוספת למס שכבר שילמו על ייבוא הבשר הכשר בין השנים 2003-2007.
חישוב המכס על ייבוא בשר נעשה לפי 50% מערך המוצר. עמדת המכס הייתה שערכו כולל גם את עלויות ההכשר של הבשר – אותן היבואניות הסתירו. החברות, לעומת זאת, היו בטוחות שעלות המוצר היא רק מה ששולם לספק ואינו כולל את עלויות ההכשר – ששולמו ישירות לעובדים ישראליים.
הסתבכתם עם רשות המסים?
עורך דין מיסים
ארבע החברות, שהאמינו בפרשנות שלהן, הגישו תביעה נגד אגף המכס והמע"מ בטענה ששגה. מאחר שבית משפט השלום תמך בעמדת המכס הן הגישו ערעור בבית המשפט המחוזי בתל-אביב.
החברות טענו בין היתר, כי פרשנותן מתיישבת עם קביעותיו של ארגון המכס העולמי, שיושמו בפקודה הישראלית.
לטענתן, הפקודה מתייחסת לערך המוצר בשני סעיפים: האחד קובע כי המכס נגזר מהתשלומים למוכר והשני מונה רשימת מקרים סגורה שמאפשרת לכלול במסגרת העלויות גם הוצאות שלא שולמו ישירות למוכר, והיא אינה כוללת הכשרת בשר.
לחילופין הן טענו כי מאחר שנהגו בתום לב ובפועל מכרו את הסחורה מבלי לכלול את עלות המכס החדשה, יש לפטור אותן מהתשלום הנוכחי.
המכס עמד על שלו. לשיטתו, עלויות הכשרות הן חלק בלתי נפרד מהעסקה, שהרי ייבוא הכבש לישראל לא מתאפשר אלא אם עבר הכשר.
בנוגע לטענה החלופית, טען המכס כי המערערות הסתירו ממנו את עלויות השחיטה והכשרות ולכן אין לפטור אותן מתשלום המס.
חלק מה"דיל"
סגני הנשיאה השופטים ישעיהו שנלר וד"ר קובי ורדי הסכימו עם עמדת המכס בעוד שהשופט חגי ברנר תמך במערערות.
השופט ורדי קבע כי בעקבות החתימה על הסכם גאט"ט העולמי גביית המכס בישראל נעשית לפי ערך העסקה – המחיר ששולם בפועל. כלומר, שאין זה משנה למי שילמו המערערות עבור הוצאות הכשרות – מרגע שהן חלק מה"דיל" של הייבוא – הן נכללות בעלות העסקה.
השופט הבהיר: ייבוא הבשר לישראל דרש את הכשרתו, ומכאן שפעולות ההכשר הן חלק אינטגרלי מתהליך הייצור ומעלות העסקה. "המחיר צריך לשקף את בשר הכבש השחוט ככשר ולא כבשר כבש שחוט שאינו כשר", כתב השופט.
השופט ורדי הוסיף ודחה את הטענה החלופית שהעלו המערערות. על מנת לפטור אותם מתשלום, היה על המערערות להוכיח, בין השאר, שלא הסתירו את עלויות ההכשר במכוון או שלא ידעו שמסרו מידע חסר. אלא שבחירת המערערות שלא לדווח על העלויות מלכתחילה לא נעשתה בתום לב.
בניגוד לטענתן, מסירת המידע הלא נכון לא היה רק בשל "טעות משפטית" ולו היו פועלות בתום לב, היו מבררות קודם אם פרשנותן לפקודה נכונה לפני שהחליטו להשמיט את עלויות ההכשר מהדיווח למכס.
השופט שנלר הצטרף לעמדה זו, כאמור, אולם השופט ברנר סבר אחרת. לטעמו, עלויות ההשגחה על תהליך ההכשרה – ששולמו לעובדים ישראליים – אינן צריכות להיכלל בעלות המוצר מאחר שלא שולמו למוכר הסחורה עצמו.
בסיכומו של דבר, עמדתן של המערערות נדחתה לפי דעת הרוב והן חויבו בהוצאות של 20 אלף שקל.
- ב"כ המערערות: עו"ד קרונפלד, עו"ד רבן
- ב"כ המשיב: עו"ד ריצ'ולסקי
* עו"ד רועי צרפתי עוסק בדיני מסים
** הכותב לא ייצג בתיק.
*** המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין