היורשים התנגדו לצוואה מ-2011 בה הורישה אימם ההודית את דירתה לאחד מאחיהם, ועתרו להעדיף צוואה שוויונית משנת 2003. השופטת: "טענה לא סבירה"
בית המשפט למשפחה בבאר-שבע דחה לאחרונה התנגדות שהגישו שלושה אחים לקיום צוואה בלתי-שוויונית אותה ערכה אימם המנוחה. בין היתר נטען שהמנוחה לא ידעה עברית ומשכך יש להעדיף צוואה מוקדמת שלה, המחלקת את הירושה שווה בשווה בין האחים. סגנית הנשיא רותם קודלר עיאש ציינה שמדובר בטענה לא סבירה שכן גם הצוואה המוקדמת מנוסחת בשפה העברית. משכך, ובהעדר סיבה כלשהי לפסילת הצוואה האחרונה, היא הורתה על קיומה.
הצדדים הם ארבעה מתוך שישה אחים, ילדי אישה ממוצא הודי אשר הלכה לעולמה לפני כארבע שנים. המנוחה ערכה שתי צוואות בחייה: האחת ב-2003 והשנייה כעשור לפני מותה, ב-2011. בעוד שהצוואה הראשונה הייתה שוויונית, בשנייה ציוותה האם את דירת המגורים רק לאחד מילדיה. לאחר מותה התגוששו הצדדים ביחס לשאלה איזו מהצוואות יש לקיים.
המתנגדים לצוואה המאוחרת טענו שאחיהם, הזוכה על-פיה, היה מעורב בהכנתה עד צוואר. בין היתר נטען שהוא הכתיב לאם את תוכן הצוואה ואף הסיע אותה לנוטריון שבפניו חתמה עליה. עוד טענו המתנגדים, שאימם דיברה רק הודית ולכן אין תוקף לצוואה המאוחרת שנערכה בעברית ולא תורגמה לה.
מנגד טען האח כי האם דווקא שלטה בעברית, ובכל מקרה התנגדות אחיו לצוואה בשל אי הבנת השפה היא אבסורדית לנוכח העובדה שבמקביל הם ביקשו לקיים צוואה אחרת שלה שנערכה באותה שפה.
לעניין המעורבות בהכנת הצוואה, האח אישר שאמנם הסיע את אימו לנוטריון אך לטענתו נמנע ממעורבות כלשהי בכתיבת הצוואה. הוא ציין כי סלד מהנוטריון אליו הגיעה אימו כדי לחתום שכן הלה ייצג בעבר את גרושתו, כך שאין חשש למעורבות מצדו.
הייתה כשירה
כבסיס לדיון הדגישה השופטת קודלר עיאש שלא נטען, וממילא לא הוכח, שהמנוחה לא הייתה כשירה בעת עריכת הצוואה המאוחרת. אדרבה, גם מטיעוני ההתנגדות עלה שכשלושה שבועות לפני עריכת הצוואה ב-2011 ישבו בני המשפחה ושוחחו על ענייני הירושה, כשאימם הביעה את עמדתה הצלולה לפיה רצונה - לגרסת המתנגדים - לחלוק שווה בשווה את ירושתה.
בנקודה זו ציינה השופטת כי לו הייתה המנוחה מעוניינת בחלוקה שוויונית, היא לא הייתה צריכה לעשות דבר שכן הצוואה מ-2003 כבר מורה על כך. עצם העובדה שהמנוחה פעלה אקטיבית לשינוי סדרי הירושה זמן קצר אחרי הפגישה המשפחתית מלמדת לדברי השופטת על רצונה האותנטי לשנות את צוואתה.
עוד ציינה השופטת כי הצוואה המאוחרת נערכה בפני נוטריון לפי הכללים שבחוק, והמתנגדים לא צלחו בהכתמת השירות הנוטריוני כמנוף לפסילת הצוואה. בין היתר נטען שמאז חתימת הצוואה הנוטריון חלה וסגר את משרדו, אך השופטת קבעה שזה לא רלוונטי למחלוקת בין הצדדים.
בהמשך דחתה השופטת את טענת האחים לפיה קשיי השפה שהיו לכאורה לאימם מצדיקים לבכר את הצוואה המוקדמת. "בלתי סביר לקבל את טענת המתנגדים כי העברית שהייתה שגורה בפי אימם המנוחה בשנת 2003 הייתה טובה יותר מהעברית שהייתה שגורה בפיה לאחר 8 שנים נוספות בהן התגוררה במדינת ישראל ועם נכדיה שדיברו עמה עברית", הדגישה את המובן מאליו.
לפיכך, בהעדר עילה לפסילת הצוואה המאוחרת, קבעה השופטת שהיא תקוים וכי המתנגדים יישאו בהוצאות אחיהם בסך 45,000 שקל.
- ב"כ המתנגדים: עו"ד משה ארבלי
- ב"כ מבקש הקיום: עו"ד שגית חי
עו"ד אהוד גרין
עוסק/ת ב-
ירושות וצוואות
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין