פס"ד בענין התנגדות לבקשה לצו קיום צוואה מאוחרת בגין צוואה מוקדמת

פסק דין זה יביא לסיומה מחלוקת בין ילדי המנוחה בענין הבקשה לקיום צוואתה.

המשיב שבכותרת הגיש במסגרת ת"ע 49226-05-20 בקשה לצו קיום צוואת המנוחה מיום 29.8.2011.

המתנגדים הגישו במסגרת ת"ע 49312-05-20 התנגדות לבקשה לצו קיום הצוואה שנערכה ביום 29.8.2011 וכן הגישו בקשה מטעמם לקיום צוואה מוקדמת של המנוחה שנערכה לטענתם בשנת 2003.

שעה שעל פי החוק יש לקיים את צוואתו האחרונה של מצווה, יכריע בית המשפט בהתנגדות לבקשה לצו קיום הצוואה המאוחרת משנת 2011 ורק ככל וההתנגדות תדחה, ניתן יהיה לדון בבקשה לקיום הצוואה המוקדמת משנת 2003.

וודאי שמתייתר הצורך להכריע בבקשה לצו קיום הצוואה המוקדמת, מקום בו תקוים הצוואה המאוחרת.

ראשית יובהר כי כתב ההתנגדות במקור הוגש אצל הרשם לענייני ירושה ועל פי החלטתו מיום 19.5.2020 הועבר התיק להתברר בבית משפט זה, בדיון ביום 25.10.2020 טען ב"כ המתנגדים כי ההתנגדות הוגשה לרשם לענייני ירושה "לאחר יד ובמהירות" ועל כן ביקש להגיש התנגדות מתוקנת, אך לא ידע להסביר מדוע המתנגדים לא הגישו בקשה מתאימה להגיש התנגדות מתוקנת במהלך כל החודשים שחלפו ממועד העברת התיק לבית המשפט ועד למועד קדם המשפט.

כבר באותה הזדמנות, טענה ב"כ המשיב אשר מבקש את קיום הצוואה המאוחרת, כי ההתנגדות כפי שנערכה והטיעונים בדיון סובבים סביב אותם צירים שלא מצדיקים את פסילת הצוואה. עוד נטען באותו דיון כי למעשה "התגלה" כי יש צוואה מוקדמת משנת 2003.

בדיון התברר כי הטענה המרכזית כנגד הצוואה משנת 2011 סובבת סביב השאלה האם המנוחה שלטה בשפה העברית, זאת על אף העובדה, שגם הצוואה המוקדמת שאותה ביקשו המתנגדים לקיים, גם היא ערוכה בשפה העברית.

בהחלטתי מיום 25.10.2020 נקבע כי ההתנגדות כפי שהוגשה, נוסחה באופן שאינו מבסס עילות משמעותיות, לא צורפו כל אסמכתאות לתמיכת הטענות ואפילו לא תיאור מסד עובדתי שמבטא אפשרות לדון בטענות.