ההקלטות הוכיחו איומים ברצח - הנאשם זוכה: "חשש להטעיית בית המשפט"

האיש איים על אשתו בטלפון שירצח אותה. בית המשפט המחוזי אמנם התיר בזמנו להאזין לשיחותיו על רקע פיצוץ מטען חבלה, אלא שבית משפט השלום פסל את השימוש בהקלטות בשל האופן שבו המשטרה השיגה את האישור לתמלל גם שיחות אינטימיות.

בית משפט השלום בירושלים זיכה גבר שהואשם בכך שאיים על אשתו, לאחר שחשד כי היא מנהלת קשר רומנטי עם אדם אחר. השופטת ג'ויה סקפה שפירא קבעה כי הקלטות שיחות – שהיוו את הראייה המרכזית בנושא – אינן קבילות כראייה בשל הדרך שבה הושגו.

בהקלטות מאפריל 2018 נשמע האיש בשיחה טלפונית אומר לאשתו "אם אני אראה לך אני יהרוג אותך (הטעות במקור). מבינה? זה בושה בשבילי אבל אני אראה לך אין בעיה". כמה שעות לאחר מכן אמר לה בשיחה נוספת "אני ארצח אותך, טוב אני הולך למאסר עולם, תשמעי טוב".

שיחות אלה נקלטו במהלך האזנת סתר שערכה המשטרה לטלפון של הנאשם באישור בית המשפט המחוזי, מסיבה אחרת לגמרי – על מנת לחקור פיצוץ מטען חבלה שעל פי החשד כוון לפגוע בנאשם, ולצורך מניעת פגיעה נוספת בו או באזרחים תמימים.

בזמנו, סגן נשיא בית המשפט המחוזי בירושלים, השופט דרורי, התיר האזנת טלפון לנאשם (שהיה שם קורבן העבירה) למשך חודש, תוך שהבהיר כי "לא יתומללו שיחות של צנעת הפרט".

בחודש זה נקלטו האיומים של הנאשם על אשתו. בעקבות זאת הגישה המדינה את כתב האישום בבית משפט השלום, בו יוחסה לו עבירת האיומים.

כשלושה שבועות לאחר הגשת כתב האישום, הגישה המדינה בבית המשפט המחוזי בקשה ל"הרחבה" של היתר ההאזנה. השופט דרורי התיר האזנה לתקופה נוספת, תוך שהתיר גם "תמלול שיחות עם אשתו וביחס לאשתו רק כאשר מוזכרים נושאי אלימות או איומים הקשורים לאלימות. נושאים אינטימיים לא יתומללו." יש לציין כי היתר הרחבה שכזה מכשיר בדיעבד גם שיחות שכבר הוקלטו.

בייחוס עבירת האלימות לנאשם, המדינה התבססה על סעיף לחוק האזנת סתר, ולפיו "דברים שנקלטו כדין בדרך האזנת סתר יהיו קבילים כראיה בהליך פלילי להוכחת כל עבירה..."

אין לדעת

אלא שהשופטת סברה שלא ניתן לקבל כראיה את תוצרי ההאזנות שאמנם התקבלו על בסיס ההיתר שהורחב בדיעבד, וזאת בשל האופן בו התקבלו, אשר העלה חשש להטעיית בית המשפט המחוזי.

חשש זה בא לידי ביטוי בשל העובדה שבבקשה להרחבת ההיתר, המדינה לא ציינה כלל כי הוגש כתב אישום נגד הנאשם.

בנוסף, בבקשה נכתב כי הצו דרוש ביחס לעבירות פגיעה בפרטיות, חבלה בכוונה מחמירה ואיומים (עבירות מסוג פשע חמור בתוך המשפחה), וזאת בזמן שכבר היה ידוע למדינה כי בכוונתה לעשות שימוש בהיתר ההרחבה לצורך הוכחת עבירת איומים בלבד – עבירה פחות חמורה, המסווגת כ"עוון".

במצב זה, כאשר החלטת בית המשפט המחוזי ניתנה על בסיס הסברה כי בשיחות עולות ראיות לאלימות של ממש (ולא רק לאיום), השופטת הבהירה כי אין לדעת מה היה מחליט השופט דרורי אילו היתה מוצגת לפניו התשתית העובדתית האמיתית, מה גם שדובר על היתר שמלכתחילה ניתן ביחס לקורבן עבירה ולא חשוד.

"לנוכח האמור לעיל, ומשעה שלא נטען, כי גם ללא האזנת הסתר קיימת תשתית ראייתית מספקת להוכחת האשמה, אני מזכה את הנאשם מהעבירה שיוחסה לו בכתב האישום", חתמה השופטת.

• ב"כ המאשימה: עו"ד שרית דרור
• ב"כ הנאשם: עו"ד גבריאל טרונאשוילי

בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין