חרף צוואה לטובת צער בעלי חיים – אלמן יקבל חצי דירה

מתמודדת נפש, שעל שמה רשום הנכס, הורישה את כל רכושה לאגודה. אך ביהמ"ש הכיר בבן הזוג של המנוחה כבעל מחצית מהנכס: "היה נשוי לה שלושים שנה, ערך שיפוץ והיה המפרנס העיקרי"

סגנית נשיא בית המשפט למשפחה בבאר שבע, השופטת רותם קודלר עיאש, הכירה לאחרונה באלמן של מתמודדת נפש כבעל חצי מדירתה, על רקע שנות נישואיהם הרבות, השקעותיו בנכס והיעדר הסכם ממון, המגבשים למסקנתה כוונת שיתוף. המשמעות: הזוכה הבלעדית בצוואתה האחרונה, אגודת צער בעלי חיים, תצטרך להסתפק בחצי דירה - וגם זאת, רק בהנחה שהצוואה תקוים.

התובע והמנוחה היו נשואים שלושים שנה. הם גרו עם בנם בדירת "עמיגור" באופקים, הרשומה על-שמה. לדברי האיש, הוא והבן נאלצו לצאת ולבוא נוכח התמודדות הנפש של המנוחה, אשר הקשתה לשהות במחיצתה ברציפות. תוך כדי הנישואים, בדצמבר 2006, ערכה האישה צוואה בה הורישה את כל רכושה, כולל הדירה, לאגודת צער בעלי חיים.

לאחר מות האישה ניתן, לבקשת האגודה, צו לקיום הצוואה. בשלב זה הגיש האלמן בקשה לביטולו, וההליך הועבר לבית המשפט. לטענתו הסכים לרשום את כל הדירה על-שמה רק בעקבות לחצים ואיומי התאבדות מצדה, נוכח מחלת הנפש ממנה סבלה. ואולם לשיטתו חצי מהנכס שייך לו, בפרט כשלא נחתם ביניהם הסכם ממון.

מנגד טענה האגודה שהדירה נקנתה מכספי ירושה של הורי המנוחה - מה שהופך אותה ל"נכס חיצוני" - כאשר אין הוכחה לפיה הייתה כוונה לשתף בה את התובע, בין היתר נוכח היעדר מגורים משותפים או השקעות מצידו בנכס (כך לגרסתה). מכאן, לשיטת הנתבעת, שהנכס כולו שייך לעיזבון והיא זכאית להירשם כבעליו הבלעדיים, בהתאם לצוואה.

אין הסכם ממון

אבל השופטת קודלר עיאש דחתה את טענת האגודה לפיה הדירה נקנתה מכספי ירושה של הורי המנוחה, ולכן מהווה "נכס חיצוני" המוחרג כביכול מהאלמן. היא מצאה שבפועל אבי המנוחה נפטר רק אחרי רכישת הדירה, וכי אימה עודנה בחיים - "כך שאין למעשה כל שחר לטענה זו".

מכל מקום, השופטת מצאה שגם בהינתן סיווג הדירה כנכס חיצוני, האלמן הוכיח כוונת שיתוף ספציפי לגביה. היא ציינה בהקשר הזה את משך הנישואים הארוך, העובדה שהדירה הייתה מקום המגורים המרכזי של המשפחה, ושהיא שופצה על-ידי האלמן אשר הפך אותה, למעשה, לראויה למגורים.

"אומנם הדירה הייתה רשומה בעת פטירת המנוחה כולה על-שמה, אך מדובר בדירת המגורים של בני הזוג, שנרכשה בתקופת החיים המשותפים ושופצה על-ידי התובע, אשר אף היה המפרנס העיקרי", נימקה השופטת. היא קבעה שעל רקע נתונים אלה, ובהיעדר הסכם ממון הקובע אחרת, יש להכיר באיש כבעלים נוסף על הדירה.

בפסק הדין אף התקבלה, בתוך כך, טענת האלמן לפיה המגורים עם המנוחה היו בלתי נסבלים לנוכח תסמיני מחלת הנפש ממנה סבלה, כך שאין לזקוף לחובתו את יציאתו לפרקים מהדירה. מסקנתה הייתה שהנכס נרכש ממשאבים משותפים, ומכל מקום שהייתה הסכמה מצד המנוחה לשיתוף לגביו.

בנסיבות אלה קבעה השופטת שהאלמן רשאי להירשם בטאבו כבעלים על חצי מהדירה. אשר לחצי הנוסף, צוין בפסק הדין שבימים אלה תלוי ועומד הליך בנוגע לכשירות המנוחה לערוך את צוואתה. אם וכאשר ייקבע שלא הייתה כשירה לצוות - צער בעלי חיים תפסיד לגמרי את הדירה.

• ב"כ התובע: עו"ד לירן שגב
• ב"כ הנתבעת: עו"ד שירי ברימה

פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.