חקלאי מבוגר וחולה נאלץ להתמודד עם הליכים משפטיים מול ביטוח לאומי, שסירב להכיר במחלה הקשה כפגיעה בעבודה למרות נתונים עובדתיים ורפואיים שהוכיחו את הקשר בין השניים.
בית הדין לעבודה בתל-אביב קבע לאחרונה כי חקלאי שעבד במשך כ-16 שנים בגידול תפוחים במשקים במושב במרכז הארץ חלה בפרקינסון בעקבות חשיפה מתמשכת לחומרי ריסוס. המשמעות היא שביטוח לאומי יכיר בו כנפגע עבודה על דרך תורת המיקרוטראומה (פגיעות קטנות וחוזרות שלאורך זמן מצטברות לפגיעה משמעותית).
פסק הדין של השופט דורי ספיבק ניתן בניגוד לעמדתו של ביטוח לאומי, שעמד על דחיית התביעה למרות חוות דעת מקצועית שמצאה סיכוי של יותר מ-50% שהחשיפה לחומרים גרמה להופעת המחלה.
החקלאי פנה לבית הדין לעבודה לפני כ-3 שנים משום שביטוח לאומי סירב להכיר במחלה, שהתפרצה ב-2013, כפגיעה בעבודה.
האיש, כיום בשנות ה-70 לחייו, טען כי עבד בשנים 1980-1996 בשני משקי תפוחים משפחתיים והיה אחראי על ריסוס החלקות.
לטענתו, מדי שבוע נהג לרסס את התפוחים נגד מזיקים ומחלות ופעמיים בשנה עשה ריסוס נגד עשביה – הכל כשהוא נוסע על טרקטור פתוח ללא מסכה. בנוסף, הוא הכין את חומרי ההדברה בעצמו וניקה את כלי הריסוס בתום השימוש. מעבר לזה, הוא נחשף לחומרים באופן יומיומי בזמן שביצע את העבודה החקלאית עצמה.
מומחה ברפואה פנימית ותעסוקתית שמונה מטעם בית הדין קבע כאמור כי ישנה סבירות גבוהה לכך שהחשיפה המתמשכת לחומרי ההדברה היא שגרמה להתפרצות המחלה. חוות דעתו התבססה על מחקרים רפואיים בתחום ועל הנתונים האישיים של התובע, שאף אחד מבני משפחתו לא חלה בפרקינסון.
המומחה ציין כי המחקרים מעידים כי חשיפה של יותר מ-10 שנים לחומרי ריסוס מגבירה את הסיכון להרס התאים באזור המוח הקשור להופעת הפרקינסון. בתוך כך הוא הדגיש כי אף שהמחלה מופיעה בדרך כלל בגילאי 50-60, גיל מבוגר כשלעצמו אינו גורם סיכון.
מסקנות ברורות ומנומקות
עם קבלת עמדת המומחה המליץ השופט ספיבק לקבל את התביעה כבר בשלב זה אך ביטוח לאומי ביקש להמשיך בהליך תוך שהדגיש כי התביעה הוגשה חודשיים וחצי אחרי המועד הקבוע בחוק.
אבל השופט החליט שנסיבות המקרה מצדיקות להאריך את תקופת ההתיישנות, בפרט כשלא מדובר באיחור משמעותי. בהקשר זה צוין כי יש להתחשב בכך שהתובע – אדם מבוגר וחולה – עשה מאמצים לטפל בתביעה ככל יכולתו, ואף פנה לארגונים שונים שעוסקים במימוש זכויות רפואיות. יתרה מכך, תביעתו נשענת על תשתית ראייתית המעידה על מיקרוטראומה.
השופט אף דחה את דרישת הביטוח הלאומי לשלול את מסקנות המומחה. בהקשר זה טען המוסד כי המומחה טעה כשקבע כי לגיל לא הייתה השפעה מכרעת על התפרצות המחלה, בפרט כשתסמיניה הופיעו שנים אחרי החשיפה והתובע לא הוכיח את סוג החומרים שבהם השתמש.
השופט ציין כי המומחה הסביר מדוע הגיל לא רלוונטי ואף הבהיר כי לעיתים לוקח זמן רב עד שהתאים המסוימים במוח נהרסים כתוצאה מהחשיפה לחומר המזיק. "מסקנות המומחה הינן ברורות, חד-משמעיות ומנומקות כדבעי, ועל פי ההלכה הפסוקה עלי ליתן להם משקל מכריע", כתב.
לאור הדברים האמורים, השופט קיבל את התביעה וקבע כי מחלתו של התובע נגרמה עקב תנאי עבודתו. לא נפסקו לתובע הוצאות מאחר שיוצג על ידי הסיוע המשפטי.
- ב"כ התובע: עו"ד דנית מזור ומתמחה משה אבוטבול מטעם הלשכה לסיוע משפטי
- ב"כ הנתבע: עורך דין נעם בן שלום
עו"ד אברהם (בומה) ברחד
עוסק/ת ב-
נזקי גוף ותאונות
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין