אחד הנושאים החשובים בהליך של עשיית צדק וחקר האמת, הנו הייצוג המשפטי בו זוכים הצדדים. משנה תוקף מקבלים דברים אלה שעה שמדובר בהליך פלילי בו קיימת סכנה של הרשעת חפים מפשע. אין ספק כי חוסר הייצוג של נאשמים מגדילה באופן ניכר את הסיכון האמור. השאלה המרכזית העומדת לפנינו הנה האם ייצוג על ידי עורך דין בהליכים פליליים נתפס כחיוני וכתנאי להרשעת אדם בפלילים או שמא הוא נתפס כשולי, דהיינו - כרצוי אם הדבר מתאפשר בנסיבות העניין אך לא חיוני ולא תנאי מוקדם להרשעת אדם בפלילים.
כדברי עו"ד שחר ולנר, יו"ר הועדה לסיוע משפטי של לשכת עוה"ד, במאמרו "סיוע משפטי - מן הדין ובהחלט מן הצדק"1: "מערכת עשיית הצדק אינה נעשית מעצמה. הצלחה בבית המשפט תלויה לא רק במעשיו ופעולותיו של כל צד להליך, כי אם גם בטיבו של הייעוץ והייצוג המשפטי שלו זכו. צד שידו אינה משגת בכדי לשכור שירות משפטי מקצועי נמצא בהכרח בנקודת פתיחה נחותה לעומת צד המיוצג על ידי עורך דין."
הרשעת חף מפשע שלא יוצג:
לאחרונה, קיבל בית המשפט העליון2 (רע"פ 8109/00, י.א. נגד מדינת ישראל) בקשת רשות ערעור שהוגשה באמצעות עוה"ד יורם סגי-זקס, ובמסגרתה נטען כי הרשעתו של הנאשם בבית משפט השלום נבעה אך ורק משום העובדה כי הנאשם לא יוצג בהליך, ועל כן יש לזכותו מכל אשמה.
העניין החל שעה שהנאשם הועמד לדין באשמת עבירות של אלימות במשפחה כנגד אשתו. בדיעבד התברר כי ההרשעה נבעה אך ורק משום שלא הוצגו בפני בית המשפט ראיות חשובות וקריטיות שהיה בהן כדי לסתור את עדותה של האשה ולמעשה להביא לזיכוי של הנאשם.
בעקבות הרשעתו ערער הנאשם לבית המשפט המחוזי, הפעם כשהוא מיוצג. בבית המשפט המחוזי טען הנאשם באמצעות סניגורו, עו"ד סגי-זקס, כי יש לאפשר הבאתן של ראיות שלא הוצגו במסגרת הדיון בערכאה הראשונה ושיש בהן כדי להביא לזיכויו של הנאשם. בית המשפט המחוזי דחה את הערעור והנאשם בקש רשות ערעור מבית המשפט העליון.
במסגרת הטענות שהועלו בפני בית המשפט העליון נדונו נושאים עקרוניים הבוחנים את חשיבות הייצוג בהליך הפלילי, והשפעתו החמורה של חוסר הייצוג. ביניהן נדונו שאלות כמו:
מה דינו של נאשם שבשל אי ייצוגו נמנעו מבית המשפט ראיות מזכות שהיו בתיק החקירה ובשל כך בלבד הורשע בדינו.
האם זכות הייצוג של נאשם הינה זכות יסוד?
האם לאור חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו יש להרחיב את זכות הייצוג לנאשמים כלפי כל נאשם העומד מול סכנת מאסר?
האם התכלית התקציבית, לאי מינוי סניגור, עומדת בקריטריונים שבפסקת ההגבלה בחוק, דהיינו - למטרה ראויה ובמידה שאינה עולה על הנדרש?
כיצד ראוי להתייחס לפסקי דין הפוכים מאותה ערכאה שקבעו ממצאי מהימנות ועובדות סותרים שעה שהסיבה לסתירות אינה אלא העובדה שבמקרה אחד הנאשם יוצג ובשני לא?
באיזו מידה צריכה ערכאת הערעור להתחשב בנאשם שלא יוצג הערכאה הראשונה, לעניין הגשת ראיות חדשות בערעור?
חשיבות הייצוג בשיטה האדברסרית:
שיטת הדיון בבתי המשפט בארץ הוכרה כשיטה אדברסרית, כלומר, לשופט תפקיד משני בכל הקשור לחקירת העובדות, הבאת הראיות וחקירת העדים - תפקידים אלה מוטלים על כתפי הצדדים להליך. שיטה זו שונה מהשיטה הנוהגת בקונטיננט, והדוגלים בה יטענו כי היא נחשבת כשיטה השומרת על ערכי ההגינות של מוסדות התביעה והמשפט בכך שתפקידי החקירה מופקדים בידי הצדדים ולא בידי השופט3.
חוסר ייצוג של נאשם במסגרת השיטה האדברסרית עלול להשפיע על ההליך בצורה קשה ביותר.
כאשר שני הצדדים אינם מיוצגים - מחויב השופט להתערב ולנסות לברר את המחלוקת בין הצדדים והעובדות הרלבנטיות ולהכריע על פי התרשמותו - בסיטואציה זו תפקיד השופט דומה יותר לשופט החוקר מהקונטיננט.
לעומת זאת, כאשר קיים חוסר ייצוג של אחד מבעלי הדין, נוצר חוסר איזון חריף בין הצדדים וזאת מעצם היכולת של הצד המיוצג להציג את העובדות וזכויותיו המשפטיות בצורה בהירה, ברורה ועל ידי בעל מקצוע המנוסה בפרוצדורה של ההליך. בעיה זו פוגעת במעמד הצד הלא מיוצג מעצם טיבה של השיטה האדברסרית. אי ייצוג בידי סניגור עלול להביא לעיוות דין באמצעות הרשעה מוטעית או להטלת עונש חמור יתר על המידה על הנאשם4. בבקשת רשות הערעור האמורה העלה עו"ד סגי-זקס, שלוש נקודות עקריות לחשיבות הייצוג בהליך הפלילי: א. קריאת חומר החקירה, חשיפתו ואופן הצגתו בפני בית המשפט במידת הצורך. ב. ייעול המערכת וההליך. ג. מיומנות הסניגור בחקירת העדים ובמיוחד בחקירה הנגדית.
המצב במשפט הישראלי - חוסר עקביות:
המסגרת הנורמטיבית לנושא חובת הייצוג מוגדרת בסעיף 15 לחוק סדר הדין הפלילי. סעיף זה מחייב את בית המשפט למנות לנאשם סניגור, הממומן מתקציב המדינה, באם הוא מואשם בעבירה שדינה 10 שנות מאסר או יותר או אם הוא עיוור, חירש, אילם, חולה נפש או מתחת לגיל 516.
נגזר מכך כי מספר רב ביותר של נאשמים אינו מיוצג למרות היותם צפויים לעונש של מאסר.
למרות שבית המשפט העליון הכיר בחשיבות עורך הדין בביצוע החקירה הנגדית, נראה כי הפסיקה נוטה להפחית מחשיבות עורך הדין ולהתעלם מן הקושי ממנו סובל הנאשם כאשר הוא צריך להתמודד עם שאלות פרוצדורליות מסובכות ללא הנחייה מקצועית.
מעבר לכלל לפיו, שיקולי תקציב אינם יכולים להביא לפגיעה בזכויות הבסיסיות ביותר של הפרט, אין מדובר כאן בהחלטה רגילה על הקצאת משאבים6. באמצעות הגשת כתב אישום, המדינה, מעצם תפקידה כמאשימה, מעמידה אדם בסכנה של שלילת חרותו ויוזמת מצב של עימות כנגדו. כפי שציין זאת עו"ד סגי-זקס, חשיבותה ומרכזיותה של זכות הייצוג בחברה דמוקרטית ושוחרת חופש, קיימת בעיקר לאור חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו הקובע בסעיף 4 כי "כל אדם זכאי להגנה על חייו, גופו וכבודו" ובסעיף 5 כי "אין נוטלים ואין מגבילים את חירותו של אדם במאסר, במעצר, בהסגרה או בכל דרך אחרת". ובהמשך בסעיף 8 הוא פסקת ההגבלה: "אין פוגעים בזכויות שלפי חוק זה אלא בחוק ההולם את ערכיה של מדינת ישראל, שנועד לתכלית ראויה ובמידה שאינה עולה על הנדרש או לפי חוק כאמור מכוח הסמכה מפורשת בו".
לפיכך, המדינה מחויבת לספק לנאשם את הכלים הנחוצים לו כדי להגן על עצמו מפני פגיעות אלו. כוחה של המדינה לפגוע בפרט וסמכויות הענישה המסורות בידה לאחר הרשעה, מחייבים זהירות יתרה, שאם לא כן תביא להרשעה מוטעית והכתמתו של אדם בכתם של עבריין7. זכותו של אדם להתגונן במשפטו אינה ניתנת לפגיעה משיקולים תועלתניים גרידא, קל וחומר משיקולים תקציביים. פגיעה בזכותו הבסיסית של אדם להתגונן וטעון לחפותו, תוך נטילת סיכון מודע להרשעה מוטעית, חוטאת לחובה לראות בו עולם ומלואו או תכלית בפני עצמה. אם המדינה אינה מסוגלת לספק לנאשם מחוסר אמצעים סניגור בשל מוגבלות משאביה, עליה להימנע מהגשת כתב אישום כנגדו8. כמובן שלא ניתן לסיים דברים אלה מבלי להזכיר את פועלם של אנשי הסנגוריה הציבורית, ואולם גם ידיה של הסנגוריה הציבורית קצרו מלתת מענה - ושוב משום שיקולי תקציב.
ומה במשפט המשווה?
מתוך מבט למשפט המשווה נראה כי ישראל מפגרת בהרבה אחר הנהוג בעולם המערבי לעניין מינוי סניגור לנאשם מחוסר אמצעים. השוואה זו מהווה אינדיקציה נוספת לפגיעה בעקרון המידתיות עקב צמצום הזכאות לייצוג. כך, באנגליה, בעבירות הנדונות בפני ה- Crown Court, המוסמכים לדון בעבירות שעונשן מעל 6 חודשי מאסר, היקף הסיוע לנאשמים כבר בשנת 1978 היה כמעט מקסימלי. בארה"ב כאמור, קיימת זכות לסניגור בכל מקרה שבו צפוי הנאשם לעונש של מאסר בפועל. בשבדיה קיימת חובת מינוי גורפת לכלל הנאשמים. בגרמניה קיימת חובת ייצוג כאשר הנאשם מועמד לדון בעבירה, שעונשה שנת מאסר ומעלה ואילו אצלנו - כ- 10% מהנאשמים בבית משפט השלום - אינם מיוצגים. מצב זה חורג באופן משמעותי מהמקובל בעולם דהיום במדינות שמדינת ישראל שואפת להימנות עמן9.
ברע"פ 8109/00 מפנה עו"ד יורם סגי-זקס לפסקי דין שונים בהם הגיע בית המשפט לתוצאות שונות מזו של הנאשם, וזאת כאשר הנאשמים זכו לייצוג מלא.
האם משהו מהאחראים על התקציבים טרח לחשוב על החפים מפשע המרצים את עונשם של פושעים המתהלכים חופשי?
1
http://www.psakdin.co.il/mishpaha/public/art_adz.htm
2 רע"פ 8109/00, י.א. נגד מדינת ישראל
3 ד"ר ק. מן, "אפליית נאשמים לרעה על רקע חוסר ביצוע החקירה שכנגד", הפרקליט לח', חוברת ב'1, 466, בע"מ 467
4 ראה הערה 3 לעיל, בע"מ 469.
5 שם, בע"מ 472.
6 מתוך עמדת האגודה לזכויות האזרח בישראל בנושא זכאות לייצוג.
7 ראה הערה 6 לעיל.
8 מתוך הרצאה בה נוכחתי בנושא "שוויון בפני החוק? דיון בנגישות לייצוג במשפט הפלילי", בנוכחות עו"ד אביגדור פלדמן, פרו' קנת מן ואח'.
9 בג"צ /99 האגודה לזכויות האזרח בישראל ואח' נ' שר המשפטים ואח',
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין