בני הזוג חיו יחד במשך 10 שנים, במהלכן רכש אחד מהם זכויות בדירה. לאחר הפרידה טען השני כי הדירה משותפת, אך בית המשפט התרשם כי לא הייתה כוונת שיתוף כלכלי
השופטת סגלית אופק דחתה לאחרונה תביעה רכושית שהגיש אדם נגד בן זוגו לשעבר. התובע טען שמכוח היותו ידוע בציבור הוא זכאי לחצי מזכויות הנתבע, כולל חצי מדירה הרשומה על שמו. השופטת קבעה כי אמנם השניים היו ידועים בציבור אך התובע לא הוכיח שהייתה ביניהם כוונת שיתוף בנוגע לרכוש. בתוך כך היא דחתה את הטענה כי הליך פונדקאות משותף שהחלו השניים מעיד על כוונת שיתוף כלכלית.
בני הזוג, ילידי שנות ה-70, הכירו ב-2007. במהלך 2008 התובע עבר לגור עם הנתבע בדירתו השכורה.
ב-2010 הנתבע רכש זכויות בדירה במסגרת קבוצת רכישה. השניים חיו יחד בדירה השכורה עד 2017, אז נפרדה דרכם. הדירה שנרכשה מעולם לא שימשה כדירת המגורים שלהם והם לא חיו בה.
במסגרת התביעה טען התובע שכידוע בציבור של הנתבע הוא זכאי לחצי מכל הזכויות שנצברו על שמו מיום תחילת הקשר ועד ליום הפרידה. לדבריו, הליך פונדקאות שהחלו השניים (ולא הסתיים) מעיד על שיתוף כלכלי ורכושי. הוא הדגיש בהקשר זה שהשניים החליטו שלרחמה של הפונדקאית יושתלו שני עוברים, כל אחד מזרעו של בן זוג אחר, כך שאם התהליך היה מגיע לקו הסיום הם לא היו יודעים מי האב הביולוגי.
הוא הוסיף שבין הצדדים התקיימה מערכת חיים בצוותא בה נערך מאמץ משותף אשר בו כל אחד תורם מכספו או מעמלו לקיום היחידה המשפחתית.
לגרסתו, הצדדים קיבלו החלטה להצטרף לקבוצת הרכישה ואין ספק שחצי מהזכויות בדירה שייכות לו שכן היא נרכשה במהלך החיים המשותפים, לאחר שלוש שנות זוגיות.
הנתבע טען מנגד כי התובע לא הוכיח שבין הצדדים היו יחסים של ידועים בציבור. הוא הדגיש שמבחינתו לא הייתה קיימת גמירות דעת לשותפות וקשירת גורל כזוג נשוי עם התובע. עוד לדבריו, התובע לא הוכיח כוונת שיתוף כלכלי והצדדים בחרו בהפרדה רכושית מוחלטת. הוא הדגיש שהשניים התנהלו בחשבונות בנק נפרדים, קיימו התחשבנות בנוגע להוצאות הבית וכל אחד נשא בהוצאותיו האישיות. זאת ועוד, אין בהליך פונדקאות כדי להוכיח שיתוף, לא כל שכן כשההליך הופסק מבלי שנוצרו ממנו ילדים.
נסיעות משותפות לחו״ל
השופטת סגלית אופק מבית המשפט למשפחה קבעה שהתמלאו היסודות שהותוו בפסיקה כתנאי להכרה ביחסי הצדדים כידועים בציבור. היא הבהירה שהקשר כלל גרעין קשה של מאפיינים זוגיים ומשפחתיים משמעותיים, ובכלל זה הם גרו יחד תקופה ממושכת, נסעו יחד לחו״ל, עשו קניות יחד והשתתפו בבילויים ונסיעות משפחתיות של משפחת המוצא של התובע.
השופטת הוסיפה שאין בעובדה שלעתים הצדדים קיימו במקביל קשרים מיניים עם צדדים שלישיים כדי לגרוע מהמסקנה שהיו ביניהם יחסים של ידועים בציבור.
עם זאת, היא קבעה שלא הוכחה כוונת שיתוף. ביחס לדירה הדגישה השופטת כי הנתבע התקשר לבדו בהסכם לרכישת האופציה בקבוצת הרכישה. כמו כן, עיקר מימון הרכישה הגיע ממקורות של הנתבע והזכות נרשמה על שמו בלבד בטאבו.
עוד הדגישה השופטת שתכנית הפונדקאות כשלעצמה אינה מלמדת על כוונת שיתוף ברכוש.
״גם בני זוג נשואים מביאים לעולם ילדים במסגרת תא משפחתי ולא בהכרח יש זכויות לצד השני בנכס של האחר שנרכש עובר לנישואים או נכס שנקנה ממתנה או ירושה בתוך הנישואים״, כתבה.
התובע חויב בהוצאות בסך 35,000 שקל.
- ב״כ התובע: עו"ד מ. הלפרין
- ב״כ הנתבע: עו"ד מ. סמון
עו״ד ספיר בן אליהו
עוסק/ת ב-
דיני משפחה
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין