אם שתובעת מזונות עבור ילדיה או עבורה, הוא מחזה מוכר במסדרונות בתי המשפט ובתי הדין, אך לעיתים האב הוא זה שתובע את האם. מתי ניתן לחייב את האם במזונות? מהן חובות האב? ומדוע תחויב האם בסכום סמלי בלבד? עו"ד אלינור ליבוביץ מסבירה.
רוב המקרים הנדונים בבתי הדין הרבניים או בבתי המשפט לענייני משפחה עוסקים בתביעת מזונות של אם עבור ילדיה הקטינים או בתביעות מזונות של אישה בעבורה. לא רבים הם פסקי הדין הדנים בסוגיה של חובת האם כלפי ילדיה למזונות כאשר האב הוא המשמורן. ברוב המקרים, האם היא המשמורנית והיא זו שתובעת מזונות בשם הילדים.
לעומת זאת, כאשר האב הוא ההורה המשמורן, הוא זה שמפרנס את הילדים, משום שהם נמצאים במשמורתו ובאחריותו, ורק בחלק מהמקרים הוא פונה לביהמ"ש לענייני משפחה בתביעה נגד האם, תוך שהוא יודע שרק בנסיבות חריגות, יחייב ביהמ"ש את האם לשלם מזונות לאב.
באפריל 2014, ניתנה החלטה תקדימית בביהמ"ש לענייני משפחה במחוז תל אביב (תמ"ש 13325-12-13), הדן במקרה של ילד שנולד לנישואי תערובת ונמצא בחזקת אביו ובמשמורתו, ובו האב תבע את האם להשתתפות במזונות הקטין אותו הוא מגדל.
על אף שמצבו הכלכלי של האב היה טוב בהרבה מזה של האם, זו חויבה לבסוף בתשלום מזונות זמניים, עד שייקבעו המזונות הסופיים ובית המשפט ידע לעומק ובפרוטרוט את כל הפרטים לגבי מצבם הכלכלי וגובה השתכרותם של הצדדים, והאב יוכיח את הוצאות הילד.
אלא שכאמור, החלטה זו היא תקדימית: ברוב המקרים ביהמ"ש "מרחם" על האם ולא פוסק כנגדה מזונות משמעותיים, אם בכלל. במקרים אחרים נמנע ביהמ"ש כליל מפסיקת מזונות נגד האם, גם אם מבחינה מוסרית היה ראוי לעשות זאת.
סיבה נוספת למיעוט פסקי דין המחייבים אימהות במזונות ילדיהם נעוצה ב"חזקת הגיל הרך" – רוב הילדים נמצאים בחזקת האם.
המאה ה-21? לא בביהמ"ש
אולם, גם כאשר כבר מגיע לפתחו של ביהמ"ש מקרה מעניין של תביעת מזונות מצד האב, על אף שאין ספק שהקדמה הגיעה גם לפתחם של בתי המשפט (ראו התאמת החקיקה למצב החברתי כיום משפחות חד מיניות, חד הוריות וכו'), בתי המשפט לענייני משפחה נוטים לדון בפסיקותיהם לפי הדין העברי, שנותר פרימיטיבי. כך לדוגמא, על פי ההלכה, האב חייב בצרכיו הבסיסיים של הילד עד הגיעו לגיל 15, ובניגוד לאב, שצריך לפרנס קודם כל את ילדיו, האם זכאית לפרנס קודם כל את עצמה. על מנת לחייב אם במזונות, עליה להיות 'אמידה', כלומר, בעלת ממון, וגם אז, סכומי המזונות שנפסקים כנגדה הם מזעריים.
מאחר שתביעת האב למזונות מוגשת מכוח הדין העברי, היא מבוססת על ההנחה בדבר חובתה של האם לזון את הילד מדין צדקה. בשונה ממזונות הכרחיים, בהם מחויב האב לשאת עד הגיעו של הילד לגיל 15, כאמור, כשמדובר במזונות מדין צדקה, האם שווה לאב, וחיובה במזונות תלוי ביכולתה לתת צדקה ובקיומם של שאר המבחנים של "חייב מדין צדקה". בפועל, עיקרון עתיק יומין זה, מיושם לעיתים נדירות בלבד.
ברוב המקרים ביהמ"ש אינו משית על האם מזונות, ואם החליט להשית, לרוב מדובר בסכומים סמליים הנעים בין 200 ל-600 שקלים (ראו תמ"ש 611-02, תמ"ש 34894-08-10, בתמ"ש 407765-02 חויבה אם, על אף שאינה מתראה עם בתה, במזונות של 600 שקל לחודש).
ניכר שמדובר בסכומים זעומים יחסית לאלו שהיה האב מחויב בהם לו היו הילדים במשמורת האם, ונראה כי המשמורת 'אינה משתלמת' לאב, שכלכלת הילדים מושתתת ברובה על כתפיו, בין אם הם במשמורת האם ובין אם הם במשמורתו, וללא כל שוויון בין ההורים.
עם זאת, חשוב לציין שבתי המשפט ערים למצב האבסורדי הזה ועושים ככל שידם משגת במסגרת החוק והדין, שהצדק ייעשה וייערך איזון כולל שיאפשר לכל צד לחיות את חייו בכבוד לאחר הגירושין.
סביר להניח, שנוכח הרוחות המנשבות בבתי המשפט לענייני משפחה, נוסיף לראות עוד מקרים בהם תחויב אם במזונות קטין שאינו במשמורתה, כמו גם מקרים בהם כשהורים חולקים משמורת, לא יהיה חיוב מזונות כלל.
לפסקי הדין המאוזכרים במאמר:
*עו"ד אלינור ליבוביץ עוסקת בדיני משפחה
**המידע המוצג במאמר זה הינו כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין