חיה את החלום: גרה חינם בתל אביב על הים

אישה ביקשה להכריז עליה כבעלים של דירה בה היא מתגוררת מאז 1988. ביהמ"ש קבע שהדירה לא שלה – אבל זכותה להמשיך לגור בה כל החיים

בית המשפט המחוזי בתל אביב דחה לאחרונה תביעה של אישה להצהיר על בעלותה בדירה בה היא גרה מזה כ-35 שנה ברחוב זרובבל בעיר. עם זאת, השופטת נועה גרוסמן קבעה שלנוכח תקופת המגורים הארוכה שעברה ברובה ללא מחאה מצד הנתבע, שרכש את הדירה ב-1963, לתובעת יש מעמד של "בת רשות" והיא רשאית לגור בנכס לשארית ימיה ללא תשלום.

הדירה שבמחלוקת מצויה בבניין ששייך לאגודה שיתופית. בהתאם לכך, רק חברי אגודה יכולים להיות בעלי זכויות בדירות. התובעת גרה בדירה בהתאם להרשאה שניתנה לה מהאגודה בשנת 1988. 

את התביעה היא הגישה לבית המשפט במרץ 2017 בעקבות קידום תמ"א 38 בבניין שהעלה את הצורך להירשם כבעלים.

התובעת טענה בתביעה כי אביה המנוח רכש עבורה את הדירה בשנת 1963 אך הזכויות נרשמו על שם אדם אחר, הנתבע. לדבריה, אביה והנתבע – שהוא בן לחברי אגודה – הסכימו שהזכויות בדירה יירשמו על שם הנתבע כדי לפשט את הליך הרכישה אך בהמשך יוסבו על שם אביה.

עוד טענה התובעת כי אביה הבטיח לה את הדירה ומאז שהחלה לגור שם היא נהגה בה כבעלים בידיעת הנתבע ובני משפחתו. היא גם הציגה מסמך של ועד האגודה שבו שמה נכלל ברשימה תחת הכותרת "בעלי הדירות", שלשיטתה מוכיח שהיא חברת אגודה ובעלים של הדירה.

מנגד טען הנתבע כי התובעת לא הציגה הוכחה בכתב לכך שהוא התחייב לרשום את הדירה על שם התובעת או אביה. לעומת זאת, הנתבע הציג מסמכים שלפיהם רכש את הדירה והתקבל כחבר באגודה.

הוא הגיש תביעה שכנגד בה עתר לפנות את התובעת מהדירה.

לא התעניין עד 2006

השופטת גרוסמן דחתה את טענת התובעת שאביה רכש את הדירה, שכן התובעת לא הראתה אפילו מסמך אחד המלמד שהדירה נרכשה מכספו. היא דחתה גם גרסת אחיה של התובעת, שהצהיר כי ליווה את אביהם ברכישת הדירה ושמע את פרטי העסקה. השופטת ציינה כי מדובר בעדות שמועה בנוגע לאירוע מלפני 60 שנה, של מי שהיה אז ילד בן 13.

בניגוד לתובעת, ציינה השופטת, הנתבע הציג שורה של מסמכים רשמיים המוכיחים כי רכש את הדירה, ללא מימון או מעורבות כלשהי מצד אביה של התובעת. בנסיבות אלה, קבעה, לא הוכח שהרכישה בוצעה בנאמנות עבור אביה של התובעת.

השופטת ציינה עוד כי תקופת המגורים הארוכה של התובעת בדירה, כשלעצמה, לא מוכיחה בעלות בנכס. בתוך כך היא דחתה את ניסיון התובעת להתבסס על "רשימת בעלי הדירות", והבהירה שזכויות במקרקעין ניתן לרכוש רק באמצעות מסמך בעל אופי "יוצר" המעיד על התחייבות ברורה להענקת הנכס, כגון הסכם מכר.

עם זאת, השופטת קבעה שמגורי התובעת למשך שנים רבות ללא מחאה מצד הנתבע מקנים לה מעמד של "בת רשות" בדירה. בהקשר לכך היא ציינה שהנתבע התעניין לראשונה בנעשה בדירה רק ב-2006, 18 שנה אחרי שהתובעת החלה לגור שם.

בכך, קבעה השופטת, הנתבע למעשה נתן לתובעת רישיון בלתי חוזר להתגורר בדירה ללא תשלום עד סוף חייה.

התובעת חויבה בהוצאות בסך 10,000 שקל.

• ב"כ התובעת: עו"ד אלעד מן
• ב"כ הנתבע: עו"ד משה שפירא ועו"ד מרגלית בודרמן

בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין