לפי ההלכה עדויות נשים אינן קבילות אך בית הדין הרבני קבע כי יש להן משקל משמעותי, וביחד עם ההתנהלות הכללית של הבעל – שלא פרנס, השתמש בשלום בית לסחיטה, שיקר בבית הדין ועוד – יש מספיק עילות לחיוב בגט.
בית הדין הרבני בבאר שבע חייב לאחרונה בעל להתגרש בניגוד לרצונו עקב בגידות, מרידה ועוד. אב בית הדין הרב אהרן דרשביץ והדיינים הרב עובדיה חפץ יעקב והרב אברהם צבי גאופטמן קיבלו את טענת האישה כי בעלה "רועה בשדות זרים" בין היתר בהסתמך על עדויות של שתי נשים כי ניהלו עמו רומן. אף שלא מדובר בעדויות כשרות לפי ההלכה נקבע כי יש להן משקל משמעותי שמצטרף להתנהלותו הבעייתית הכללית של הבעל.
בני הזוג נישאו ב-2009 ונולדו להם ארבעה ילדים. את תביעת הגירושים הגישה האישה ב-2014, לאחר שלטענתה גילתה שבעלה מנהל רומן כשראתה בנייד לו מסרון מאישה זרה.
בדיון הראשון בתביעה הבעל אמנם הסכים להתגרש אבל בתנאי שישללו מהאישה מזונות וכתובה. לאחר שהבין שהדבר לא יקרה, הוא חזר בו וביקש שלום בית.
מכאן החלה סאגה שנמשכה כמעט ארבע שנים בהן הכחיש הבעל את בגידותיו וניסה למשוך את ההליכים ולמנוע את הגירושים. כך למשל, בשלב מסוים הוא נענה להצעת בית הדין לגבש הסכם גירושים אך בפועל טרפד אותו גם כשהאישה התפשרה עם כל דרישותיו התמוהות, כולל הודאה בבגידה מצידה.
רמאי ושקרן
בסופו של דבר, ולאחר שהדיינים הבינו שאין סיכוי לסיים את הנישואים בדרכי שלום, הם הכריעו בתביעה.
הדיינים קבעו כי כשמשקללים את כל הנתונים בתיק, כולל עדויות הנשים, התנהלות הבעל, עיון בפסק הגירושים מאשתו הראשונה וראיות נוספות, יש די עילות לחיוב בגט גם אם הבעל לא מעוניין בכך.
ראשית, נקבע כי הבעל נחשב ל"רועה זונות" (עילה לחיוב בגט), אף שלא הובאה ראיה חיצונית קבילה לבגידה.
הדיינים טענו כי אמנם עדויות הנשים אינן כשרות לפי ההלכה אך יש להן משקל משמעותי, והן מצטרפות לפסק הדין מגירושיו הראשונים של הבעל בו נקבע במפורש כי ניהל קשרים לא ראויים עם נשים זרות. מכאן, ש"הבעל המשיך בדפוס התנהלותו מהנישואין הקודמים".
שנית, נקבע כי לאישה נמאס מהבעל בצדק מה שמכונה בעגה ההלכתית "מאיס עליי". לאורך כל הדיונים בתיק הבעל רימה, שיקר ותעתע בה ובבית הדין – הוא נעדר מדיונים בטענות סרק עד שהוצא נגדו צו הבאה, סירב למסור את הטלפון שלו לבדיקת בית הדין, הסתלק מאולם הדיונים ללא אישור, שיקר במצח נחושה על אודות קשריו עם נשים אחרות ועוד.
בנוסף נקבע כי אמנם האישה הגישה את תביעת הגירושים ולכן היא "מורדת" אך הבעל מורד לא פחות, שהרי טענתו לשלום בית הועלתה מן הפה לחוץ, בחוסר כנות ותום לב, שהרי הוא סירב ללכת לטיפול זוגי וניכר בהתנהלותו כי אינו אוהב את אשתו כלל. מלבד זאת נקבע כי הוכח שלא פרנס את הבית אף שהיה מסוגל לכך – וגם זו עילה לחיוב בגט.
משכך תביעת הגירושים התקבלה ובית הדין הורה לבעל לגרש את אשתו, תוך שהבהיר כי אם יסרב תישקל הטלת סנקציות וצווי הגבלה.
- ב"כ האישה: עו"ד חגית אלוש, טו"ר לימור מרים חגג
- ב"כ הבעל: רונן דינצי, עוד גירושין
הרב יעקב דיכובסקי, עו"ד
עוסק/ת ב-
דיני משפחה
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין