בני זוג ביקשו לעבור הליך פונדקאות. לאחר שההליך נכשל הבעל העלה פוסט שבעקבותיו תבעה אותם החברה על לשון הרע. בהליך ביניים נדחתה בקשתה להסיר את הפרסום.
השופט אריאל צימרמן דחה בקשה לצו מניעה זמני שהגישה חברת ״ניו בורן״ נגד בני זוג במסגרת תביעת לשון הרע. החברה דרשה שבית המשפט יורה להם להסיר פרסומים נגדה מהרשת ומהעיתונות. השופט קבע שאין הצדקה להיענות לבקשה. בקשת רשות ערעור שהגישה החברה נדחתה.
בני הזוג, שאינם יכולים להביא ילדים לעולם, פנו לחברת ״אי.מי.סי.אס״ שפועלת תחת השם המסחרי ״ניו בורן״. תמורת כ-187,000 שקל הוסכם שהחברה תסייע להם בהליכי הפרייה חוץ גופית של פונדקאית בגאורגיה מזרעו של הגבר. הם שילם לחברה 120,000 שקל אך הליכי ההפרייה לא צלחו.
בעקבות פרסומים שונים ברשת ובעיתונות הכתובה הגישו החברה ושני בעליה תביעת דיבה על סך מיליון שקל נגד בני הזוג באמצעות עו״ד ד״ר שני רופא. הם ציינו שבחודש יוני השנה (2019) הבעל העלה פוסט בפייסבוק שכותרתו ״עוקץ הפונדקאות נחשף״ והתראיין לתקשורת. לדבריהם, הפוסט זכה לתגובות חריפות ולשיתופים רבים. הם ביקשו להורות לבני הזוג להסיר את הפרסומים ולהימנע מפרסומים נוספים.
בני הזוג, שיוצגו על ידי עו״ד אורן וינברג, טענו שהחברה ובעליה הפרו את ההסכם עמם הפרות יסודיות ונקטו כלפיהם ברשלנות בוטה שפגעה בסיכוייהם להצליח בתהליך. הם הוסיפו כי מצבם הכלכלי קשה וכספם שהושקע בהליך ירד לטמיון.
הבעל טען שהפרסומים היו אמת והאישה הבהירה שהיא עצמה לא פרסמה דבר. עוד הם טענו כי עומדות להם הגנות תום הלב. לדבריהם, החברה ובעליה הגישו בקשה כללית ולא התייחסו לגופו של עניין לטיפול שהעניקו להם. בנסיבות אלה הם לא הוכיחו, ולו לכאורה, כי נעשה ״פרסום לשון הרע״.
טרוניה כללית
השופט אריאל צימרמן מבית משפט השלום בתל אביב ציין כי בעלי החברה, שהגישו את התצהירים מטעמה, לא התייצבו לדיון עקב שהייתם בחו״ל. במקום זאת התייצב מנכ״ל החברה שלא הגיש תצהיר. די בכך כדי לדחות את הבקשה, הבהיר השופט.
הוא הוסיף כי היעדרות המצהירים מנעה כל אפשרות לחקור אותם על תצהירים, אף שמדובר בבקשה שמערבת סוגיות עובדתיות, בפרט שאלת ה״פרסום לשון הרע״ לכאורה.
למעלה מן הצורך הוסיף השופט כי טענת בני הזוג שמדובר בבקשה שאינה יכולה להצדיק סעד זמני נכונה. הוא הדגיש כי תביעת לשון הרע ובקשה לסעדים זמניים במסגרתה צריכות להיות מפורטות. על התובעים או המבקשים להצביע על כל העובדות המבססות את הטענה כי פורסמו דברים המהווים לשון הרע.
במקרה זה הטרוניה כלפי בני הזוג היא כללית ואין הפניה לאמירות קונקרטיות, נניח כאלה המרמזות למעשים פליליים של החברה או בעליה. ״לשיטת המבקשים, כל מה שנאמר על ידי הבעל הוא בבחינת לשון הרע״, כתב.
זאת ועוד, מטעמי חופש הביטוי יש להימנע ממתן צו מניעה בשלב מקדמי כשקיימת אפשרות מעשית שבני הזוג יכולים לבסס את טענת ההגנה שלהם במסגרת התביעה העיקרית.
לפיכך דבר דחה השופט את הבקשה וחייב את המבקשים בשכ״ט עו״ד בסך 11,700 שקל. לאחרונה גם נדחתה בקשת רשות ערעור שהגישו החברה ובעליה על ההחלטה.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין