בית הדין לעבודה קבע באחרונה שסעיף שעליו הוחתמו עובדות חברת "דיאלוג" המחייב אותן להשיב לחברה את עלות ההכשרה במקרה של עזיבה אינו סביר ופוגע בחופש העיסוק.
לפני כחמש שנים החלו שתי צעירות לעבוד בחברת "דיאלוג" העוסקת בייעוץ והשמת כוח אדם בכיר.
בחוזה שעליו חתמו הופיע סעיף שלפיו הכשרתן לתפקיד של יועצות השמה תארך כחצי שנה ועלותה כ-10,000 שקל ולכן אם יעזבו את החברה במהלך השנה וחצי הראשונות הן ידרשו להשיב את הסכום או חלקו.
שתיהן העלו השגות בנושא אך הבינו שהסעיף הכרחי מבחינת החברה ולכן הסכימו לתנאי.
לפני תום התקופה התפטרו השתיים, כל אחת מסיבותיה, ופנו לכיוונים אחרים. כשקיבלו את המשכורת האחרונה הן גילו שהחברה ניכתה ממנה סכומים בגין "עלות ההכשרה". ממשכורתה של אחת מהן נוכו 5,000 שקל ומהשנייה – 3,000 שקל.
בתביעה שהגישו לבית הדין לעבודה בתל אביב הן דרשו את השבת הסכומים. לטענתן, הסעיף בחוזה ההעסקה מנוגד לעקרון חופש העיסוק. עוד לדבריהן, הן לא עברו בחברה הכשרה מיוחדת ונעשתה להן "חפיפה רגילה" ובכל מקרה, ההדרכה לא נמשכה חצי שנה אלא מספר שבועות.
הנתבעת הדגישה מצדה את הכלל הבסיסי שלפיו "חוזים יש לקיים" וציינה שהתובעות מנסות להתנכר בדיעבד להסכמות מפורשות מצדן. היא הוסיפה שהתובעות עברו הכשרה מקצועית ארוכה ומורכבת שעלתה לה סכומים נכבדים.
ללא תכנית מובנית
השופטת כרמית פלד הבהירה שלנוכח מעמדו המעין חוקתי של חופש העיסוק הוא בדרך כלל גובר על עקרון חופש החוזים.
לדבריה, אמנם הפסיקה קבעה שייתכנו נסיבות מיוחדות שבהן מעסיק המשקיע בהכשרת עובד משאבים מיוחדים ויקרים זכאי לקבל מהעובד התחייבות שלא לעזוב במשך תקופה מסוימת, אך תנאים אלה אינם מתקיימים במקרה זה.
השופטת הסבירה שעל אף שהתובעות חתמו על ההסכם מרצון חופשי ומודעות, עדיין אין לתת תוקף לסעיף מאחר שאינו סביר.
השופטת כתבה שהיא שוכנעה שההכשרה שעברו העובדות לא חרגה מחניכה שעובר כל עובד חדש. כך, בין היתר, הנתבעת לא הציגה תכנית הכשרה מובנית שמציינת באופן מפורש איזה נושאי לימוד הועברו לתובעות, על ידי מי וכמה זמן בדיוק, וניכר שההדרכות לא היו רצופות ושבמהלכן התובעות ביצעו את עבודתן השוטפת.
עוד קבעה השופטת שנראה שההכשרה לא ארכה חצי שנה והייתה קצרה בהרבה. בנסיבות אלה הדרישה מהעובדות להתחייב לשנה וחצי אינה פרופורציונלית. כמו כן, היא נערכה במשרדי החברה ועל ידי עובדות ותיקות יותר שהדריכו את התובעות תוך כדי ביצוע משימותיהן הרגילות. השופטת הוסיפה שגם אין יחס הוגן בין הסכום שהתובעות נדרשו להחזיר לבין גובה משכורתן (כ-4,500 שקל).
"בסופו של יום הצטיירה בפני בית הדין תמונה, לפיה מטרת ההכשרה הייתה להכשיר את התובעות לעבודה בחברה הנתבעת, להבדיל מהקניית ידע לצורך הכשרה כללית בתחום", כתבה.
בנסיבות אלה קיבלה השופטת את התביעה והורתה לנתבעת להשיב לתובעות את הסכומים שנוכו ממשכורתן בתוספת שכ"ט עו"ד של 5,000 שקל והוצאות של 1,500 שקל.
- ב"כ התובעות: עו"ד עידית צימרמן
- ב"כ הנתבעת: עו"ד עופר קצנשטיין
עו"ד בוריס פרלמן
עוסק/ת ב-
דיני עבודה
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין