בית המשפט מתח ביקורת על חברת הביטוח, שנסמכה על מסקנתו של חוקר פרטי שסבר כי הנהגים ניסו לרמות אותה, ולא טרחה לבדוק זאת בעצמה. בקשתה לפטור מכיסוי הביטוח נדחתה.
באחד הבקרים של חודש יוני 2009, התנגש נהג רכב מסחרי, בנהגת רכב פרטי של חברת אלדן. התאונה הייתה קלה, ולרכבים נגרמו נזקים קלים מאוד.
לייעוץ בתחום
פנו ל- עורך דין ביטוח
כעבור פחות משנה, הגישה אלדן תביעה נגד הנהג, המבוטח בחברת הביטוח "איילון" ונגד חברת הביטוח, וביקשה שיפצו אותה עבור הנזקים שנגרמו לרכב בסך 25,500 אלף שקל.
המבוטח הודה באחריותו לתאונה, ושלח הודעת צד שלישי לחברת הביטוח.
חברת הביטוח לעומת זאת ביקשה לפטור אותה מהכיסוי הביטוחי. החברה הציגה חוות דעת של חוקר מטעמה, לפיה ברכב הפוגע היו שלושה נוסעים, ומי שנהג בפועל היה בשלילה, בעוד שהמבוטח שלה לקח את האחריות לתאונה במקומו. כך, לטענתה, מנסים הנהג והמבוטח לרמות את אותה ולהפיל עליה את התשלום.
המבוטח טען כי לא ברור על מה הסתמך החוקר שחקר אותו ואת נוסעי הרכב, שמדברים עברית קלוקלת. המבוטח אף סיפר שהחוקר לא החתים אותם על העדויות וכלל לא טרח לחקור את הנהגת.
עבודה בלתי רצינית
הרשם הבכיר אבי כהן קיבל את התביעה, וקבע כי הנתבע הוא זה שנהג ברכב, ועל כן חברת הביטוח צריכה לשלם.
הרשם דן בחשיבותם של חוקרים פרטיים, הממלאים תפקיד לגיטימי וחיוני לשם חשיפת תרמיות. עם זאת, הרשם הסביר כי חקירה פרטית וממצאיה הם רק כלי עזר בפני חברות הביטוח, וההחלטה לגבי גורל התביעה חייבת להיות של החברות עצמן.
על החוקר להכיל בדוח החקירה עובדות וראיות נכונות, שיאספו על ידו אופן אישי או שיצוין בדוח מהו המקור לידיעה. אולם במקרה הזה החוקר לא החתים אף אחד מהנוסעים על ההודעות שמסרו לו, וגם לא הציג הקלטות או תמלולים של החקירות.
יתרה מכך, החוקר לא נתן סיבה הולמת לכך שלא טרח לחקור את הנהגת, וכשהגיע מועד המשפט, כשש שנים וחצי אחרי התאונה, היא לא זכרה מי נהג ברכב.
כיוון שהחוקר לא החתים את נחקריו, ומשום שאינו יכול להעיד על אמיתות תוכן הדברים שמסרו לו – מאחר שהוא לא נכח בתאונה – פסל הרשם את עדותו, והוסיף כי לא ניתן לקבל את מסקנתו בנוגע לשאלה מי נהג ברכב בעת התאונה.
אך הרשם לא הסתפק בכך ומתח ביקורת על קפדנות היתר והזהירות המתחייבת בהסקת המסקנות מדברי נחקרים שאינם שולטים היטב בשפה העברית. מי יודע, תהה הרשם, אולי הם בכלל דיווחו לו על תאונה אחרת?
ההתרשמות הכללית והמצערת, קבע הרשם, היא שהחוקר ביצע מלאכת בירור בלתי רצינית, ונראה כי חברת הביטוח אימצה את מסקנותיו באופן אוטומאטי, מבלי להפעיל שיקול דעת מקצועי ועצמאי.
כתוצאה מכך קבע הרשם כי המבוטח הוא שנהג ברכב בשעת התאונה, וחייב אותו ואת חברת הביטוח לשלם עבור נזקי התאונה סך של כ-13,650 שקל, אליו תצורף שכ"ט עו"ד בשיעור 17.7%, והוצאות משפט בסך 1,175 שקל.
הרשם גם חייב את חברת הביטוח להשיב לנהג כל סכום שיאולץ לשלם לתובעת, בצירוף 4,856 שקל הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד.
- ב"כ התובעת: עו"ד נתן בודה
- ב"כ המבוטח: עו"ד בדראן סלאמה
- ב"כ חברת הביטוח: עו"ד נועה רפופורט גמרמן
* עורך דין אלפרד סאדר עוסק בדיני ביטוח
** הכותב לא ייצג בתיק
*** המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין