זפת רותחת נשפכה על פועל איטום – "שירביט" טענה שהוא אשם

הפועל נתקל בשקית כשנשא דלי מלא זפת ונפל. כתוצאה מהתאונה הוא נכווה ונותר עם נכות של 20%. בית המשפט דחה את טענת האשם התורם ופסק פיצוי של 315,000 שקל

השופטת נסרין עדוי-ח׳דר קיבלה לאחרונה תביעה שהגיש צעיר שנפצע בתאונת עבודה ב-2018 כשעבד בחברה המספקת שירותי איטום ונכווה מדלי מלא זפת חמה. שירביט, שביטחה את המעסיקה בביטוח חבות מעבידים, ביקשה להטיל עליו אשם תורם וגם להפחית מהפיצוי השתתפות עצמית אך השופטת דחתה את הטענות.

בכתב התביעה סיפר העובד כי ביום התאונה לאחר ארוחת הצהריים קם וניגש אל חבית הזפת החמה כדי למלא את הדלי בזפת. הוא מילא את הדלי והחל לצעוד אל כיוון פועל האיטום. בדרך רגלו דרכה על שקית ניילון ריקה שהייתה זרוקה על רצפת אתר העבודה, ועקב כך הוא החליק ונפל בחוזקה. הזפת החמה נשפכה על גופו והוא נכוונה באורח קשה ביד שמאל, בגב העליון ובמותן.

לטענתו, המעסיקה התרשלה בכך שלא דאגה לניקיון אתר העבודה והמעברים, לא סיפקה בגדי ונעלי עבודה ייעודיים לסוג העבודה בה עבד ולא סיפקה ציוד מגן אישי בסיסי. 

במישור הנזק הוא טען כי נותר עם נכות קבועה בשיעור 20% בגין צלקות נרחבות, מכאיבות מכערות ורגישות.

שירביט, שביטחה את המעסיקה, טענה שיש להשית על התובע אשם תורם בשיעור 30%. היא ציינה כי השקית בה נתקל התובע הייתה גדולה וניתן היה להבחין בה בקלות אם רק התובע היה נזהר. עוד לדבריה, בעדותו ציין העובד כי השקית הייתה מלאה בחומרי בניין, בניגוד לטענתו בכתב התביעה שלפיה השקית הייתה ריקה. 

המבטחת הוסיפה כי נכותו של התובע אסתטית במהותה, ללא השלכה תפקודית והיא אינה מפחיתה מכושרו של התובע לעבוד.

במישור הביטוחי טענה המבטחת כי יש להפחית את שיעור ההשתתפות העצמית, כ-10,000 שקל, מסכום הפיצוי שייפסק לתובע.

היה מרוכז

השופטת נסרין עדוי-ח׳דר מבית משפט השלום בחיפה דחתה את טענת האשם התורם. היא כתבה כי בין אם מדובר בשקית בעלת נפח שניתן להבחין בה ובין אם מדובר בשקית ריקה שלא ניתן לראות, בהינתן תנאי העבודה שחיייבו את התובע לצעוד באתר עם דלי זפת חמה, סביר מאוד ואף טבעי כי עיקר תשומת לבו תהיה נתונה לדלי ולמניעת שפיכת תוכנו.

זאת ועוד, לא הוכח כי התובע צעד באופן בלתי סביר או באדישות כלשהי. בסך הכל, התובע היה מרוכז במניעת שפיכת דלי הזפת ואם באותה שנייה של התאונה הוא לא הסיט את מבטו אל עבר הרצפה, עדיין אין בכך כדי להשית עליו אשם תורם.

במקביל דחתה השופטת את הטענה בעניין קיזוז ההשתתפות העצמית. היא כתבה כי גישה שלפיה מבטחת יכולה לקזז מסכום הפיצוי לניזוק את ההשתתפות העצמית של המבוטח, עלולה לעודד מבוטחים לא לשלם השתתפות עצמית ולהעביר את נטל תשלומה באופן אוטומטי אל כתפי הניזוקים. תוצאה מעין זו יש בה כדי לפגוע בתכלית ההרתעתית כלפי המבוטח.

במישור הנזק השופטת קבעה שלפציעה יש השלכה תפקודית בשיעור של 8.5%. 

בסופו של דבר על הפסדי שכר ופנסיה, כאב וסבל, עזרת צד ג׳ והוצאות רפואיות פסקה השופטת לטובת התובע 315,000 שקל. בניכוי תגמולי ביטוח לאומי חויבה הנתבעת לשלם לתובע 93,000 שקל בצירוף שכ״ט עו״ד של 23.4% והחזר אגרה.

לפסק הדין המלא בתיק 46718-09-19

• ב״כ התובע: עו"ד הישאם סלימאן ואח'
• ב״כ הנתבעות: עו"ד וסים אבו חאטום ואח'

בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין