זכו בפיצוי על ליקויי בנייה – אך ישלמו הוצאות לבעל החברה הקבלנית

בני זוג שהגישו תביעת פיצויים על ליקויי בנייה תבעו גם את בעל החברה באופן אישי. בית המשפט קיבל את תביעתם נגד החברה אך דחה את התביעה האישית וקבע שאין הצדקה להרמת מסך.

חברה קבלנית שבנתה בית בפרויקט בכפר חנניה מסרה אותו לרוכשים ב-2009, 5 שנים לאחר המועד שהוסכם בחוזה. תביעה שהגישו בני הזוג בגין הפרת הסכם וליקויי בנייה התקבלה באחרונה בחלקה והם יקבלו פיצוי של כ-130,000 שקל. עם זאת, הם חויבו לשלם לבעל החברה הוצאות של 12,000 שקל לאחר שתביעתם האישית נגדו נדחתה.

בדצמבר 2003 חתמו בני זוג עם חברת ״הלה הנדסה בניה ויזום״ על הסכמים לביצוע עבודות תשתית, פיתוח ובנייה בקרקע שרכשו בפרויקט הרחבה בכפר חנניה.

בתביעה שהגישו בני הזוג נגד החברה ובעליה ב-2010 הם טענו שהם הפרו את חוק המכר דירות בכך שגבו 80% מהתשלום לפני תחילת הבנייה מתוך הבטחה שהבנייה תסתיים בתוך זמן קצר. לטענתם, הנתבעים ניצלו את העובדה שרוב הסכום שולם להם מראש ולא עמדו בתנאי החוזה כך שהבית נמסר להם באיחור ניכר ויש בו ליקויים רבים וחמורים כמו רטיבות, כשלים באיטום, סדקים ונזקים לריצוף.

התובעים הוסיפו שהבית היה צריך להימסר לידיהם באוגוסט 2004 אך בפועל הוא נמסר במאי 2009 כשבזמן הזה הם נאלצו לגור עם ילדיהם בדירה קטנה ששכרו עבורם הנתבעים.

הנתבעים טענו מנגד שחוק המכר לא חל עליהם שכן הם ביצעו עבודות בנייה בלבד. הם הוסיפו שהתובעים הפרו את ההסכמים בכך שאיחרו בתשלומים השוטפים ולא שילמו דמי היוון לרמ״י, מה שגרם לעיכוב בהוצאת היתר בנייה ולעצירת העבודות.

לטענתם, בפברואר 2007 ולנוכח הפרת ההסכם הם חתמו עם התובעים על הסכם פשרה שבו התחייבו בני הזוג להשיב להם את דמי ההיוון שהחברה שילמה במקומם ונטלו על עצמם את האחריות לנזקים שנגרמו עקב הפסקת עבודות הבנייה.

הנתבעים הוסיפו שעם מסירת הדירה נחתם פרוטוקול מסודר בו פורטו הליקויים והחברה ביצעה את התיקונים.

עוד נטען שלבעל החברה אין יריבות אישית מול התובעים וכל ההתקשרות נעשתה מול החברה. הנתבעים הגישו תביעה נגדית על סך כ-173,000 שקל בגין הפרת ההסכמים ובגין אי תשלום מלוא התמורה.

התובעים השיבו כי חתמו על הסכם הפשרה מתוך מצוקה ואילוץ ומאחר שרוב הכספים כבר נמסרו לנתבעים.

חוק המכר חל

השופט הבכיר אהוד שוורץ מבית משפט השלום בתל אביב קבע שעל אף שההסכמים לא נוסחו כ״הסכמי מכר״ חוק המכר חל על הנתבעת בשל אופי הפרויקט שכלל בנייה של מספר רב של בתים ביישוב ופערי הכוחות בין הצדדים.

השופט קבע שהאחריות לעיכוב בבנייה חלה על שני הצדדים אך יש לתת תוקף מלא להסכם הפשרה ואין לפסוק פיצוי ברכיב זה.

השופט מינה מומחה שבדק את הליקויים וקבע שהתיקונים מסתכמים בסך של כ-100,000 שקל. השופט אימץ את חוות הדעת על אף הסתייגויות הצדדים.

עוד נפסקו לטובת התובעים 15,000 שקל בגין עגמת נפש. התביעה שכנגד נדחתה ברובה המכריע למעט חיוב התובעים בתשלום אחד שנותר על חשבון התמורה.  

בסיכומו של דבר חויבה החברה לשלם לתובעים 129,863 שקל בתוספת הוצאות של 10,000 שקל ושכ״ט עו״ד בסך 23.4%. התביעה האישית נגד בעל החברה נדחתה ונקבע שהתובעים לא הציגו כל נימוק להטלת אחריות אישית עליו.

התובעים חובו לשלם לנתבעת חוב של 12,666 שקל ולבעל החברה הוצאות ושכ״ט עו״ד בסך 12,000 שקל.

• ב״כ התובעים: עו"ד מקרקעין רם אורן
• ב״כ הנתבעים: עו"ד גרנאי שמואל

בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין