זכאי לגור במשק כל חייו: הבעל לא יוכל לפנות את דוד של אשתו

בני המשפחה הסתכסכו לאחר שהבעל ניסה לסלק את הדוד מביתו על רקע סכסוך הגירושים עם אשתו. בית המשפט קבע: הזכויות של הבעל במשק כפופות לזכות המגורים של הדוד

בית המשפט למשפחה בטבריה התיר לאחרונה לפרסום פסק דין שעסק בסכסוך משפחתי על זכויות במשק חקלאי בצפון הארץ. המריבה פרצה בעקבות הליך גירושים שהתנהל בין בני זוג שקיבלו את המשק במתנה מאביה של האישה, במסגרתו דרש בעלה לפנות את דוד שלה מביתו. השופטת ורד ריקנטי-רוסהר קבעה כי לפי ההסכמות הפנים משפחתיות יש לדוד זכות לגור בבית כל ימי חייו.

הדוד היה היורש היחיד של המשק על-פי צוואתה של אמו המנוחה. עם זאת, מספר שנים לאחר שערכה את הצוואה, מינתה המנוחה את הנכדה שלה (האחיינית שלו) כבת ממשיכה והעניקה לה את הזכויות במשק במתנה – בידיעת שני בניה.

מאחר שהנכדה לא הצליחה להעביר את הזכויות על שמה בשל מחסומים שהציבו הסוכנות היהודית ורשות מקרקעי ישראל, סיכמו בני המשפחה על דרך אחרת שתאפשר זאת: דוד שלה – שירש את המשק לפי הצוואה – הסתלק מהעיזבון לטובת אחיו (אבא שלה), וזה העביר לה את המשק במתנה. התנאי היחיד של הדוד היה שתישמר לו זכות מגורים בביתו שבמשק לכל ימי חייו, וכך נכתב בהסכם המתנה בין הבת לאביה. אלא שבהמשך ההסכם תוקן בעקבות דרישת הסוכנות היהודית והאב העניק את הזכויות גם לבעלה של בתו.

הסכסוך המשפחתי בעניין הזה פרץ ב-2013 בעקבות הליכי הגירושים של הבת ובעלה שבמסגרתם דרש לפנות את הדוד מביתו. האחים הגישו בשל כך תביעות הדדיות: הדוד ביקש לבטל את ההסתלקות מהעיזבון בטענה שהוטעה ונוצל, והאב ביקש לבטל את הסכם המתנה בטענה שהעניק את זכויותיו לבתו כפיקדון בלבד.

האב ובתו התנגדו לביטול ההסתלקות של הדוד אבל שניהם הסכימו שיש לו זכות להמשיך לגור בבית, ואין לבעל זכות לסלקו משם. הבעל טען לעומת זאת, שכלל לא היה מודע לתנאי הזה ולא הסכים לו, וכבעל הזכויות במשק הוא רשאי לפנות את הדוד.

ניסיון הפינוי חסר תום לב

השופטת ורד ריקנטי-רוסהר דחתה את שתי התביעות. היא קבעה כי הדוד לא יכול לטעון שהזכויות שייכות לו לנוכח העובדה שבהליך משפטי אחר, שניהל מול בת זוגו, טען שאינו הבעלים של המשק ובית המשפט קיבל את טענתו. כעת, קבעה, הוא מושתק מלטעון טענה הפוכה וסותרת. מעבר לכך, נקבע שהתביעה התיישנה ושהדוד ממילא לא הוכיח שלא הבין את משמעות הוויתור העיזבון.

לגבי תביעתו של אחיו, קבעה השופטת כי הסכם המתנה היה מול בתו ובעלה ואין שום תמיכה בטענה שהזכויות שייכות לו וניתנו לבתו כ"פיקדון". השופטת הדגישה כי הבת ובעלה בנו במשק את ביתם, גרו בו שנים והזכויות רשומות על שמם.  

עם זאת, השופטת שללה את זכותו של הבעל לסלק את הדוד מהבית בו הוא מתגורר. היא קבעה כי בהתאם להסכמות הפנים משפחתיות הזכויות שלו במשק כפופות לזכות המגורים הקבועה של הדוד. היא קבעה כי אין לה ספק שהבעל היה מודע לכך ונהג בחוסר תום לב כשניסה לפנות אותו.

בשל דחיית התביעות חויבו הדוד והאב לשלם אחד לשני 10,000 שקלים הוצאות ושכר טרחת עו"ד, וכל אחד מהם גם ישלם 10,000 שקלים לבת שנתבעה. לבעלה לא נפסקו הוצאות בשל התנהלותו.  

• בפסק הדין לא צוינו שמות עו"ד מקרקעין שייצגו בתיק

בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין