זוכה נהג משאית שפגע בסדרן אוטובוסים: "תאונה בלתי נמנעת"

הנהג עלה על רגלו של הסדרן בחניון אוטובוסים בתל אביב. בוחן התנועה טען שניתן היה להבחין בסדרן במראות הצד אך השופטת קבעה שהיו כשלים בחקירה 

השופטת שרית קריספין זיכתה לאחרונה מחמת הספק נהג משאית שפגע בהולך רגל לפני כשנתיים וחצי. התאונה התרחשה בחניון של חברת "דן" בתל אביב. הנאשם עקף אוטובוס שנסע לאחור ועלה עם הגלגל הקדמי על סדרן שעמד מאחורי האוטובוס. השופטת קבעה שגרסת ההגנה, לפיה מדובר בתאונה בלתי נמנעת, סבירה לפחות כמו גרסת המאשימה. 

כתב האישום ייחס לנהג גרימת תאונת דרכים, נזק וחבלה של ממש. נטען כי בנובמבר 2020 בסמוך לשעה 9:10 בבוקר נהג הנאשם במשאית תדלוק בתל אביב בשטח חניון אוטובוסים של חברת "דן". 

באותה שעה עמד הולך הרגל מימין לכיוון נסיעת הנאשם ובסמוך לדלת הקדמית הימנית של המשאית. במהלך נסיעתו, סטה הנאשם ופגע בהולך הרגל. כתוצאה מהתאונה נגרם להולך הרגל שבר בקרסול שהצריך ניתוח. 

לגרסת המאשימה, מדובר היה בפעם הראשונה שהנאשם הגיע לחניון. כשהגיע הנהג הוא פגש במנהל המוסך שהסביר לו היכן נמצא מיכל השמן ולאן עליו להגיע. מנהל המוסך נכנס לאחד האוטובוסים שחנו במקום והזיז אותו, בנסיעה לאחור, על מנת לפנות דרך למשאית של הנאשם. באותה שעה הנפגע, שעמד בשטח החניון על מנת להקצות אוטובוסים לנהגים, היה שקוע בשיחה עם אדם אחר בעודו צועד במקביל לאוטובוס הנוסע לאחור וגבו מופנה למשאית. 

הנאשם החל בפניה ימינה ובמהלכה פגע בסדרן, הפילו ועלה על רגלו השמאלית. במקום החלו צעקות של הנפגע ונוכחים נוספים והנאשם הסיע את המשאית לאחור על מנת לשחרר את רגלו של הנפגע.

בוחן התנועה שחקר את התאונה העיד שלפי ניסוי שדה ראיה שביצע, הנאשם יכול היה לראות את הסדרן במראות הצד של המשאית. הוא הוסיף שלא סימן את האוטובוס בסקיצה שערך כי אין רלוונטיות למיקום שלו, שכן הנפגע היה צמוד למשאית.

הנאשם טען להגנתו שהתאונה הייתה בלתי נמנעת. לדבריו, האוטובוס הסתיר לו את הסדרן והוא כבר היה בחצי סיבוב תוך כדי עקיפת האוטובוס, כשהאוטובוס הוזז לאחור והסדרן נגלה. בשלב זה הוא כבר לא יכול היה לראות אותו במראות והתאונה התרחשה. 

הסנגור טען כי בעבודת הבוחן היו מחדלים, שכן לא נאספו ממצאים רלוונטיים, לא בוצע ניסוי שדה ראיה בהתאם לעובדות המקרה, לא נקבעה נקודת הפגיעה המדויקת (אימפקט) ועוד.

גרסה סבירה

השופטת שרית קריספין מבית המשפט לתעבורה במחוז תל אביב זיכתה את הנהג מחמת הספק. 

היא כתבה שאין מחלוקת בנוגע למסלול הנסיעה של המשאית בה נהג הנאשם, כלומר, פניה ימינה לאחר שהאוטובוס שחסם את דרכו הוזז מעט לאחור.

בשלב זה היה הולך הרגל מעבר לאוטובוס, בשיחה עם אדם אחר ולגרסתו, המשיך בהליכה לצד האוטובוס, בזמן הנסיעה לאחור.

מכאן, שלמיקום האוטובוס יש חשיבות בתיעוד וניתוח התאונה. זאת בניגוד לקביעתו של הבוחן, שבחר שלא להתייחס כלל לאוטובוס ולמשמעות של מיקום הולך הרגל מעבר לאוטובוס בטרם הפגיעה.

השופטת הדגישה שניסוי שדה הראיה שערך הבוחן נסמך על ההנחה כי הולך הרגל היה גלוי כל העת וניתן היה להבחין בו דרך מראות המשאית. הנחה זו מנוגדת לעובדות המקרה ולגרסת עדי התביעה עצמם, לפיה הולך הרגל היה מעבר לאוטובוס ונגלה לעיני הנאשם רק לאחר שהאוטובוס הוזז. לפיכך, קבעה השופטת, הניסוי שנערך אינו רלוונטי.

היא הוסיפה שמתוך הראיות שהוצגו ונוכח כשלי החקירה לא ניתן ללמוד אם אכן היה ביכולתו של הנאשם למנוע את התאונה ואם כן, כיצד. "גרסת ההגנה, לפיה מדובר בתאונה בלתי נמנעת, סבירה לפחות כמו גרסת המאשימה", סיכמה השופטת.

• ב"כ המאשימה: עו"ד רייזמן
• ב"כ הנאשם: עו"ד עמרני

בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין