זוגיות בפרק ב': למה צוואה לבדה לא מספיקה?

בני זוג בפרק ב' עורכים צוואות כדי להבטיח את עתיד ילדיהם, אך החיים המשותפים עשויים ליצור זכויות ברכוש גם ללא כוונה מפורשת. מדוע כדאי לערוך לצד הצוואה גם הסכם ממון או הסכם חיים משותפים?

אדם שהתגרש מתחיל זוגיות חדשה ועובר להתגורר עם בת זוגו בדירה שרכש שנים קודם לכן. יש לו שלושה ילדים מנישואיו הראשונים, והוא רוצה להבטיח שהדירה תישאר בבעלותם לאחר מותו. לשם כך הוא עורך צוואה מסודרת, שבה הוא מוריש להם את מלוא רכושו. מבחינתו, העתיד הכלכלי של ילדיו מובטח.

אלא שלאחר פטירתו, בת הזוג עשויה לטעון כי במהלך שנות החיים המשותפים נוצרו לה זכויות בדירה. למשל, משום שהשקיעה בה כספים, השתתפה בשיפוץ משמעותי או שהתקיימו נסיבות אחרות המלמדות על כוונת שיתוף. אם טענתה תתקבל, הילדים עלולים לגלות שהצוואה אינה מקנה להם את מלוא הזכויות בנכס, כפי שאביהם התכוון.

זהו אחד הסיכונים המרכזיים בתכנון ירושה בפרק ב'. גם כאשר אדם עורך צוואה ברורה ומפורטת, היא אינה יכולה לשלול זכויות רכושיות השייכות לבן או לבת הזוג. הסיבה פשוטה: אדם יכול להוריש רק את מה ששייך לו.

בני זוג שנכנסים למערכת יחסים שנייה מגיעים אליה בדרך כלל עם רכוש, חסכונות, זכויות פנסיוניות ולעיתים גם התחייבויות כלכליות. רבים מהם מבקשים לשמור על הרכוש שצברו לפני הקשר, במיוחד כאשר יש ילדים מנישואים קודמים. אלא שהרצון לשמור על הפרדה רכושית אינו מבטיח כשלעצמו שכך ייקבע מבחינה משפטית.

אצל בני זוג נשואים חל, ככלל, הסדר איזון המשאבים הקבוע בחוק יחסי ממון, בכפוף לחריגים ולהסכמות תקפות אחרות. אצל ידועים בציבור עשויות להתעורר טענות לשיתוף רכושי בהתאם לנסיבות החיים המשותפים. אמנם, עצם קיומה של זוגיות אינו הופך אוטומטית כל נכס לרכוש משותף, ובפרט כאשר מדובר בנכס שהיה בבעלות אחד הצדדים לפני הקשר. עם זאת, במקרים מתאימים ניתן להכיר בזכויות של בן הזוג גם בנכס הרשום על שם האחר בלבד.

שני מסמכים, שתי מטרות

כאן נכנס לתמונה הסכם הממון או הסכם החיים המשותפים. תפקידו להסדיר את היחסים הרכושיים בין בני הזוג ולהגדיר, בין היתר, אילו נכסים יישארו בבעלותו הנפרדת של כל אחד מהם, אילו נכסים יהיו משותפים ומה יקרה לרכוש שייצבר במהלך הקשר.

למשל, בני זוג יכולים להסכים שדירה שאחד מהם הביא לזוגיות תישאר בבעלותו הבלעדית, גם אם יתגוררו בה יחד. הם יכולים להתייחס גם לחשבונות בנק, להשקעות, לעסקים, לכספי ירושה ולנכסים שירכשו בעתיד. הסדרה מפורשת של הנושאים הללו עשויה לצמצם מחלוקות, במיוחד לאחר פטירת אחד מבני הזוג, כאשר הוא כבר אינו יכול להעיד על כוונותיו.

אולם גם הסכם ממון אינו תחליף לצוואה. בעוד שההסכם מסדיר את הזכויות הרכושיות בין בני הזוג, הצוואה קובעת למי יעבור רכושו של אדם לאחר מותו. לכן, מי שרוצה להבטיח שילדיו יקבלו את רכושו, או להעניק זכויות מסוימות לבן זוגו החדש, צריך להתייחס גם להיבט הירושתי.

ההבחנה הזאת משמעותית במיוחד כאשר אחד מבני הזוג הולך לעולמו. גם אם בצוואתו נכתב שכל רכושו יועבר לילדיו, תחילה יש לברר מהו הרכוש שנכלל בעיזבונו ומהן הזכויות השייכות לבן הזוג שנותר בחיים. רק לאחר מכן ניתן לקבוע מה יעבור ליורשים בהתאם לצוואה.

למעשה, הסדרת היחסים הרכושיים לא נועדה להגן רק על הילדים מנישואים קודמים. היא עשויה להגן גם על בן הזוג החדש, להבהיר את זכויותיו ולמנוע מצב שבו הוא נדרש לנהל מאבק משפטי מול ילדיו של המנוח.

עריכת המסמכים מחייבת התאמה למעמדם של בני הזוג ולנסיבותיהם. בכל מקרה, רצוי לוודא שההסכם והצוואות משתלבים זה בזה ואינם מותירים שאלות מהותיות ללא מענה.

זוגיות בפרק ב' היא הזדמנות לבנות חיים משותפים חדשים, אך אין פירוש הדבר שצריך לטשטש את הגבולות הרכושיים בין בני הזוג. דווקא כאשר לכל אחד מהם יש עבר משפחתי, ילדים ורכוש משלו, כדאי להסדיר את הדברים מראש.

בסופו של דבר, צוואה קובעת למי אנחנו רוצים להוריש את רכושנו. הסכם ממון או הסכם חיים משותפים מסייעים להגדיר מהו אותו רכוש. כדי שרצונו של אדם יקבל ביטוי לאחר מותו, רצוי ששתי השאלות הללו יקבלו מענה. 

עו"ד רונית א' זיסמן עוסקת ב- דיני משפחה, גישור, צוואות והסכמי ממון

פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.