הוועדה המקומית סכנין הקשתה על תושבים שנפגעו מתכנית להקמת מתחם ספורט בסמוך לביתם, ודרשה הוכחות שבעבר כבר ויתרה עליהן. השופטת קיבלה את עמדת התושבים וביקרה את הוועדה.
בימ"ש השלום בקריות קיבל תביעתם של בעלי שני מגרשים בסכנין נגד הוועדה המקומית לתכנון ובנייה "לב הגליל", והורה לוועדה לשלם להם פיצויים בסך כ-247,000 שקל עבור "תכנית פוגעת" להקמת מרכז ספורט סמוך לחלקות שבהם הם מחזיקים.
"התנהלות הוועדה המקומית במקרה דנן זועקת דרשני והיא חורגת מהתנהלות סבירה של רשות ציבורית," קבעה השופטת אלואז זערורה-עבדאלחלים.
בין הצדדים מתנהלים הליכים שונים מזה למעלה מ-15 שנה, לאחר שבשנת 2000 אושרה תכנית להקמת בריכת שחייה ציבורית, תוך כדי הגדלת שטח הבנייה המותר, ופגיעה במגרשים הגובלים בה.
התובעים טענו כי בהליכים קודמים (משנת 2010) הוועדה הסכימה להסתפק ברישום בטאבו על פי צו ירושה, וויתרה על דרישה בדבר פסק דין הצהרתי של בית המשפט המחוזי בעניין הבעלות על הקרקע. הם טענו כי הסכימו באותה עת לקבל את המלצת בית המשפט ולמחוק את ההליך, אך ורק על סמך הצהרת הנתבעת לפיה "רישום בעלות בטאבו יניח דעתה מבחינת הצהרה על בעלות".
בהתאם הם פעלו לרשום את זכויותיהם במקרקעין לפי צו ירושה ב-2011 באותה שנה שילמה הוועדה סכום של 14,450 שקל, בגין שיעור חלקם היחסי במקרקעין בלבד.
התובעים טענו כי פיצויים אלה ניתנו עבור השיעור המתאים לחלק היחסי שהיה להם במקרקעין, ולא לפי הפגיעה במגרשים שבחזקתם, ובהתאם ביקשו להורות לוועדה לשלם להם את מלוא סכום הפיצויים על סך של 247,587 שקל, כפי שנפסק לטובתם בגין "תוכנית פוגעת", בהיותם המחזיקים הבלעדיים במגרשים שנפגעו.
מנגד, הוועדה המקומית טענה בין היתר כי התובעים אינם זכאים לפיצוי מאחר שלא הוכיחו בעלות מלאה בשני המגרשים, ולא המציאו אישורים של "עראכה מוסמכת" (בית משפט מחוזי) שלפיהם הם בעלי הזכויות הבלעדיות בהם.
ביושר ובהגינות
באופן כללי, השופטת זערורה-עבדאלחלים הסבירה כי הביטוי "בעל זכות" במקרקעין הרלוונטי לעניינו כולל גם זכויות שאינן קנייניות במובן הצר, וכבר נפסק בעבר שיש להרחיב את מעגל הזכאים לפיצוי בגין פגיעה.
מכאן שלצורך הוכחת "זכות" במקרקעין לעניין זה, אין צורך בהוכחת רישום בפנקסי המקרקעין דווקא, וניתן להסתפק למשל בצו ירושה או חוזה רכישה.
לגופו של עניין, ומבלי להכריז או להכריע בשאלת הבעלות של התובעים על המגרשים (סעד שאינו בסמכות בימ"ש שלום), השופטת קיבלה את עמדת התובעים וקבעה כי "חובת תום הלב הרובצת על שכמה של הועדה המקומית מחייבת אותה לשלם את מלוא הפיצויים המגיעים לתובעים מאחר ועל פי המסמכים שהוצגו לוועדה, הם בעלי הזכות במגרשים."
נוסף על החובה לפעול על פי חוק, השופטת הזכירה כי "חובתה של רשות מנהלית להפעיל סמכויותיה בתום לב ולפעול ביושר והגינות ביחסיה עם האזרח."
השופטת הבהירה כי חידוש דרישתה של הוועדה לקבל פסק דין הצהרתי מבית המשפט המחוזי כעת אינו עומד בקנה אחד עם חובת תום הלב המוגברת הנדרשת מאת רשות ציבורית.
בסיכומו של דבר, השופטת חייבה את הוועדה לשלם לתובעים את מלוא הפיצויים המגיעים להם בהיותם המחזיקים הבלעדיים בשני המגרשים הרלוונטיים בשיעור שנקבע בהחלטת ועדה הערר, בתוספת שכר טרחת עו"ד בשיעור 10%. הוועדה אף חויבה בהוצאות התובעים בסך 15,000 שקל.
- שמות ב"כ הצדדים לא צוינו בפסק הדין
עו"ד בעז עמיר
עוסק/ת ב-
מקרקעין ונדל"ן
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין