בעלי המחסן השתלטו על רכוש משותף, השכירו אותו כיחידת דיור ודרשו תוספת שטח כמו יתר בעלי הדירות. עמדתם נדחתה
המפקחת הבכירה על רישום המקרקעין בירושלים, אביטל שרייבר, קיבלה לאחרונה תביעה של דיירי בניין ברחוב שרירא גאון בעיר לאשר עבודות תמ"א לחיזוק מפני רעידות אדמה. בכך נדחתה התנגדות של בעלי מחסן בבניין, שהשכירו אותו כיחידת מגורים וטענו כי הם זכאים כמו כל בעלי הדירות להטבות הכוללות הרחבה של הנכס ותוספת מחסן.
הנתבעים השתלטו על בור מים שהוא חלק מהרכוש המשותף בבניין, הצמידו אותו למחסן שבבעלותם, פרצו דלת בקיר שבין המחסן לבור – וכך יצרו יחידת דיור שאותה השכירו לאחרים. בהמשך, הנתבעים ערכו עם ועד הבית הסכם שלפיו מתוך דמי השכירות שקיבלו בסך 3,200 שקלים, הם העבירו מדי חודש 500 שקלים לוועד עבור השימוש ברכוש המשותף.
לטענת התובעים, כעת משאושרו עבודות התמ"א, ההסכם עם הנתבעים בוטל והם נדרשים לפנות את אזור הבור שבהתאם לתכנית מיועד להיות חדר משאבות. לטענתם, גם אין שטח חלופי שאפשר לתת לנתבעים.
מנגד טענו הנתבעים כי לתובעים אין את הרוב הדרוש להגשת התביעה, ומה גם שההסכם עם הוועד מעניק להם זכות דיירות מוגנת. מעבר לכך, לטענתם הם זכאים לאותה תמורה שמקבלים יתר בעלי הדירות: תוספת של 25 מ"ר ומחסן.
חוטא יוצא נשכר
תחילה קבעה המפקחת כי התביעה הוגשה על ידי דיירים שלמעלה משני שליש של הרכוש המשותף צמוד לדירותיהם, כך שיש להם את הרוב הנדרש. בנוסף, התובעים הציגו הסכם לביצוע עבודות החיזוק, שחתום על ידי בעלי 9 מתוך 10 תתי החלקות בבניין.
בהמשך נדחתה טענת הנתבעים לשכירות מוגנת. המפקחת ציינה כי ההסכם שערכו הצדדים ב-2011 מעניק לנתבעים רק זכות שימוש בבור, להבדיל מזכות קניינית. כמו כן, ההסכם מתנה את זכות השימוש בבור בתשלום כספי מצד הנתבעים.
לדברי המפקחת, תוכן ההסכם מלמד על רצונם של דיירי הבניין מצד אחד לקבל תמורה על השימוש בבור שעמד שנים ללא שימוש, ומצד שני לשמור על הבור כרכוש משותף במידה שהנתבעים ימכרו את המחסן.
המפקחת הוסיפה כי הנתבעים מעולם לא טענו ששילמו דמי מפתח או שהם עצמם גרו ביחידה, אלא השכירו אותה לדיירים מתחלפים, כך שהם אפילו לא נחשבים "דייר" כהגדרתו בחוק הגנת הדייר.
המפקחת הסבירה שבהתאם לפסיקה, זכות שימוש ניתנת לביטול בכל עת. "בנסיבות אלו, מתן זכות לנתבעים להמשיך ולהשתמש בבור המים כחלק מדירת מגורים שעה שהדבר גורע מזכויות יתר בעלי הדירות הנובעות מפרויקט התמ"א, ובוודאי מתן תמורה במסגרת הפרויקט עבור דירה כאמור, תביא למצב שבו חוטא יוצא נשכר", כתבה בפסק הדין.
בנוסף היא הבהירה כי תוכנית התמ"א אינה כוללת זכויות עבור בעלי מחסנים. עם זאת, ציינה המפקחת, יש לנתבעים חלק ברכוש המשותף בקומת המרתף שבעקבות התכנית יחולק בין הדיירים. היא קבעה שאם פרקטית לא יתאפשר להעניק לנתבעים את חלקם היחסי ברכוש שיחולק, הם יפוצו ב-15,000 שקלים עבור כל מ"ר שייגרע מהם ביחס לשאר הדיירים.
הנתבעים חויבו לחתום על ההסכם לביצוע העבודות ואם לא יעשו זאת, המפקחת מינתה את עורך הדין של בעלי הדירות לחתום בשמם ובמקומם. הם ישלמו הוצאות בסך 15,000 שקלים.
- ב"כ התובעים: עו"ד מ. טורים
- ב"כ הנתבעים: עו"ד ניר טסלר
לפסק הדין המלא בתיק 1/410/2020
עו"ד גיא יקותיאל
עוסק/ת ב-
תמ"א 38
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין