בני הזוג נפרדו לאחר שהביאו לעולם ילד משותף. לפני כשנתיים, כשהילד היה כבר בן 13, האם ביקשה להגר עמו לארה"ב. חוות הדעת המקצועית תמכה בבקשתה אך השופטת קבעה כי טובת הילד מחייבת חלוקה שוויונית יותר של המשמורת וכי בשלב הראשון יישאר בארץ עם אביו.
לבני הזוג נולד ב-2002 בן והם נפרדו כשהיה כבן שנתיים וחצי. במהלך השנים שניהם הקימו משפחות חדשות.
לייעוץ בתחום:
עורך דין משפחה
ב-2014 האם הגישה לבית המשפט למשפחה בתל אביב בקשה להגר עם הילד לארה"ב. בתביעה, שהוגשה באמצעות עו"ד ענבר שנהב, היא סיפרה כי בעלה השני הוא אזרח אמריקאי והוא חייב לשוב לארה"ב שכן משרד הפנים מסרב להאריך לו את הוויזה.
האם טענה כי היא ההורה הדומיננטי והמשמעותי עבור הילד מאז לידתו וכי יש לו קשר קרוב גם עם בעלה השני. מנגד, הנתבע לא מקפיד לקיים את הסדרי הראייה עמו ומרבה לשהות בחו"ל. היא ציינה כי הילד מעונין להגר עמה לארה"ב וכי הוא ישתלב שם בבית ספר יהודי פרטי.
האב, שיוצג על ידי עו"ד מיכאל זילברברג, טען כי לאורך השנים חלוקת זמני השהייה של הילד בין הצדדים הייתה שוויונית וכי יש בינו לבין בנו קשר קרוב מאוד. הוא הוסיף כי בנו לא אוהב שינויים והמעבר עלול להיות עבורו הרסני, בפרט כשמדובר בתקופת ההתבגרות.
בית המשפט מינה פסיכולוגית שנפגשה עם הילד והמליצה כי יהגר עם אמו לארה"ב. היא נימקה את המלצתה בכך שהאם היא הדמות המשמעותית יותר בחיי הקטין וכי אם תידחה בקשתה היא תיאלץ להישאר בארץ מה שעלול להעמיד בסכנה את נישואיה.
לא מכיר מציאות אחרת
השופטת אסתר ז'יטניצקי רקובר ציינה כי אף שבדרך כלל נטיית בית המשפט היא לאמץ את המלצות המומחים המקצועיים, במקרה זה היא סבורה כי טובת הילד מחייבת מסקנה שונה.
לדבריה, המומחית לא נתנה משקל מספק לקשר הקרוב של הילד עם סבתו מצד אביו, אותה הוא רואה כאמה שנייה. כמו כן, הילד בן 13 ונמצא בגיל ההתבגרות – שנים משמעותיות לעיצוב דמותו שבהן יש חשיבות רבה לקשר בינו לבין אביו.
השופטת ציינה עוד כי מדובר בילד שעבר טלטלות רבות בחייו הקצרים ורצוי למנוע ממנו טלטלה נוספת של הגירה לארץ זרה. "הקטין נולד בישראל, כל חייו בישראל, אינו מכיר מציאות אחרת, כאן חבריו, מכריו, משפחתו המורחבת שהינו קשור אליה קשר של ממש", כתבה השופטת.
השופטת הוסיפה כי נפגשה עם הילד על אף שהביע את רצונו שלא לערב אותו בהחלטה שכן הוא רוצה לרצות את שני הוריו ואוהב אותם מאוד. לדבריה, הילד העלה הצעה הגיונית שהיא בבחינת "הרע במיעוטו" בנסיבות, לפיה השנים עד גיל 18 יתחלקו לשני חלקים, כשבכל חלק הוא יהיה עם הורה אחר.
השופטת אימצה את הצעת הילד וציינה כי לגישתה עדיף שהתקופה הראשונה תהיה בארץ שכן בינתיים הילד יגדל קצת ויהיה בשל יותר לקשיים הכרוכים בהגירה.
בנסיבות אלה השופטת קבעה כי בשנתיים הקרובות הילד יישאר במשמורת של אביו בארץ.
במהלך חריג, השופטת הטילה על הנתבע הוצאות של 10,000 שקל לטובת אוצר המדינה בשל אופן ניהול ההליך שגרם לדבריה לסחבת מיותרת.
*** המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
גולשים בסלולרי? לשירות מיידי מעורך דין הורידו את Get Lawyer
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין