שני שוטרים פוגשים בשעות הלילה אדם בגן ציבורי. האם הם רשאים לערוך עליו חיפוש מבלי שנחשד בביצוע עבירה? והאם גילוי עבירה עקב חיפוש שכזה עלול להוביל להרשעה? עו"ד משה אורן על פסק דינו השנוי במחלוקת של בית המשפט המחוזי בחיפה.
במאי 2014 בשעה 2:45 לפנות בוקר, פגש רומן אבשלומוב בשני שוטרי בילוש שסיירו בגן ציבורי בקריית ים. השוטרים שאלו את אבשלומוב מה יש לו בכיסים, והוא השיב כי יש ברשותו סכין, ומסר אותה לשוטרים.
לכתבות נוספות בנושא:
בעקבות המפגש האקראי הורשע אבשלומוב בעבירה של החזקת סכין למטרה לא כשרה, נגזרו עליו 6 חודשי מאסר ומאחר שהופעל נגדו מאסר מותנה מתיק אחר, הוא נשלח ל-12 חודשי מאסר בפועל.
בערעור שהגיש לבית המשפט המחוזי בחיפה על הרשעתו ועל העונש שקיבל, אבשלומוב טען שהחיפוש נעשה שלא כדין מאחר שלא התעורר לגביו חשד סביר לביצוע עבירה.
עוד טען, שהשוטרים לא יידעו אותו על זכויותיו לשמור על שתיקה ולא להפליל את עצמו, ולכן יש לפסול את הסכין, שהתקבלה כראיה שלא כדין, ולזכותו מאשמה. לחלופין, הוא טען, שיש להקל בעונשו, שכן מסר את הסכין מרצונו ולא פגע באף אחד.
המדינה טענה מנגד, כי תשאול השוטרים לא נחשב לפעולת חיפוש וחקירה המצריכה אזהרת חשוד או יידועו על זכויותיו.
לעמדתה, גם אם ייקבע שבוצע במערער חיפוש, הרי שהוא נעשה על סמך חשד סביר שהתעורר לגביו, שכן שהה במקום שידוע שמתבצעת בו פעילות סמים עבריינית, הדיף ריח אלכוהול והתנהג באופן מחשיד.
המדינה טענה שבכל מקרה לא מוצדק לפסול את הראייה, גם אם החיפוש נערך שלא כדין, ובנוסף ביקשה שלא להפחית מעונשו של המערער.
דעת הרוב: לא לזיכוי, כן להקלה
סגן הנשיא רון שפירא, השופט אברהם אליקים והשופטת בטינה טאובר, נחלקו בדעותיהם לגבי גורלו של המערער.
השופטים שפירא וטאובר קבעו, כי פניית השוטרים אל המערער בוצעה על בסיס חשד סביר לביצוע עבירה. עוד לעמדתם, מסירת הסכין לידי השוטרים לא נעשתה במסגרת חיפוש, אלא במענה לתשאול ולהחלטתו הבלעדית של המערער, שמסר את הסכין לשוטרים על דעת עצמו.
עם זאת, קבעו השופטים, שגם תשאול הוא פעולת חקירה המחייבת את אזהרת החשוד בדבר זכויותיו החוקתיות, בהן הזכות לאי הפללה עצמית. משהחשוד לא הוזהר, קבעו, הראיה הושגה באופן לא חוקי.
ואולם, לשיטתם, אין מקום לפסול ראיות בכל מקרה של התנהלות בלתי ראויה מצד רשויות החוק, שכן הדבר עלול להביא לקשירת ידיהן ולמנוע מהן את השמירה על הסדר הציבורי.
לפיכך החליטו שני השופטים לדחות את הערעור על הכרעת הדין. עם זאת, לנוכח הפגמים בפעילות המשטרה ושיתוף הפעולה המלא של המערער, הם קיבלו את הערעור על גזר הדין והקלו בעונשו, כך שירצה בסה"כ 7 חודשי מאסר.
השופט אברהם אליקים, שנותר בדעת מיעוט, המליץ דווקא לזכות את המערער ולהורות על שחרורו המיידי לנוכח התנהגותם הלא חוקית של השוטרים.
נראה שפסק דינם של שופטי הרוב חוטא לדיני הראיות ולכללי הפסלות, ואף מעניק 'תעודת כשרות למשטרה' לפעול בדרך פסולה. לעניות דעתי, ביהמ"ש היה צריך לפסול במקרה זה את הראייה ובכך לשלוח מסר חד-משמעי לרשויות האמונות על אכיפת החוק לפעול בדרך ראויה, הגונה וחוקית.
* עו"ד משה אורן עוסק במשפט פלילי
** הכותב לא ייצג בתיק.
** המידע המוצג במאמר זה הנו מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין