במשך למעלה מ-10 שנים המורה לימדה פסיכולוגיה, עד שנכפה עליה ללמד לשון. בית הדין לעבודה קבע כי הצעת העירייה למורה לעבור לעבוד כמורה ללשון, מהווה שינוי העסקה המצדיק "התפטרות בדין מפוטר".
סגנית נשיאת בית הדין האזורי לעבודה בתל-אביב, השופטת רוית צדיק, קיבלה את תביעתה של מורה שהועסקה בבית ספר תיכון בתל-אביב, והורתה לעירייה לשלם לה פיצויי פיטורים וכן פיצויים בגין פיטורים שלא כדין והפסד השתכרות, בסכום כולל של כ-125,000 שקל.
בעבר התובעת עבדה כמורה ללשון. אולם בשנת 2002 החלה ללמד פסיכולוגיה. בשנת 2013, מנהל בית הספר הודיעה לה שלאותה שנה לא תיפתח מגמת פסיכולוגה בבית הספר, והעירייה אישרה את בקשתה לצאת לחופשה ללא תשלום.
כשנה לאחר מכן שוב נפגשו התובעת ומנהל בית הספר, אז הודע לה המנהל כי לא תוכל ללמד פסיכולוגיה בבית הספר, מאחר שהמגמה לא תפעל. הוא הציע לה ללמקד את מקצוע הלשון ולחנך כיתה, אולם התובעת אמרה לו שהיא מעוניינת להישאר בתחום הפסיכולוגיה.
בהמשך הודיעה לה העירייה כי מאחר שלא נמצא לה מקום חלופי לשמש כמורה לפסיכולוגיה, הרי שהיא תשובץ כמורה ללשון באותו היקף משרה.
בסופו של דבר, לאחר התכתבויות והצעות נוספות, היא לא חזרה לעבודה.
בתביעתה היא טענה כי מעולם לא זנחה את עבודתה, וביקשה להכיר בנסיבות סיום יחסי העבודה כהתפטרות מחמת הרעה מוחשת, ומכאן כפיטורים. במילים אחרות, טענתה היתה כי השינוי החד צדדי בהסכמי העבודה שלה מהווים הרעת תנאים, שטמנה בחובה הקטנת היקף משרה וכן שינוי סוג העבודה ממקצוע הפסיכולוגיה למקצוע הלשון.
מנגד, העירייה טענה כי יש לה סמכות לנהל את עסקיה בהתאם לצרכיה. עוד נטען בין היתר כי התובעת לימדה בעבר לשון בעבר בבית הספר, ולכן שיבוצה כמורה לשון אינו בגדר הרעה בתנאים, מה גם שהוצעו לה מספר הצעות שונות בעניין. לכן לשיטת העירייה יש לראות בתובעת מי שהתפטרה ואינה זכאית לפיצויים.
"התעלמות מוחלטת"
לאחר ששקלה את טענות הצדדים, השופטת צדיק שוכנעה כי נסיבות סיום יחסי העבודה עם התובעת "מלמדות על הרעת מוחשית בתנאי עבודתה".
ראשית, השופטת הזכירה שהתובעת לימדה פסיכולוגיה 13 שנה, ואף קיבלה תשבוחות רבות. "מטעמים אלו, מקובלת עליי טענת התובעת כי לימוד מקצוע הפסיכולוגיה הפך להיות חלק אינטגרלי מהסכם עבודתה", כתבה.
בנסיבות אלה, השופטת סברה כי "הצעת הנתבעת כי התובעת תעבור ללמד מקצוע אחר, מקצוע הלשון, מקצוע אותו זנחה התובעת באופן יזום לפני שנים רבות, עומדת בניגוד להסכם עבודתה ומהווה שינוי ההסכם".
כמו כן, השופטת סברה שגם ההצעה שלפיה התובעת תעבור לחנך כיתה, אינה מתאימה להיקף משרתה המצומצם.
לאחר שפירטה את השלשלות האירועים, השופטת סיכמה את הדברים וקבעה כי "התובעת הוכיחה כי התפטרותה נבעה מנסיבות אלו וכי נתנה לנתבעת מספר רב של הזדמנויות לתיקון ההרעה". בהתאם לכך נקבע כי התובעת זכאית לפיצויי פיטורים.
בנוסף נקבע כי התובעת זכאית לפיצלויים בגין פיטורים שלא כדין, וזאת מאחר שהתובעת זומנה לפגישה מבלי שידעה מהו נושא הפגישה, ללא זימון מסודר וללא אפשרות להתכונן לפגישה זו, תוך "התעלמות מוחלטת מזכות הטיעון שלה", כלשון השופטת.
בתום חישוב הפיצויים לה זכאית התובעת, השופטת פסקה לזכותה סכום של כ-125,000 שקל, בתוספת שכ"ט עו"ד בסך 18,000 שקל.
בתוך כך נדחתה תביעתה לפיצויים על עגמת נפש, בנימוק שלא מדובר במקרה כה חריג, ולא הוכח שלתובעת נגרם נזק נפשי כלשהו.
- ב"כ התובעת: עו"ד זוהר גיפס
- ב"כ הנתבעת: עו"ד דפני פרי-שרון
עו"ד אביבה בורנובסקי
עוסק/ת ב-
דיני עבודה
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין