הנפגע השתייך למגזר הבדואי והיה נשוי לשתי נשים. תביעת תלויים שהגישו הנשים והילדים הקטינים התקבלה. טענת קרנית כי אין לפסוק פיצויים לאישה השנייה בשל תקנת הציבור נדחתה
ב-2018 נהרג אדם בתאונת דרכים. הוא הותיר שתי נשים ו-15 ילדים, 12 מהם קטינים (אחד הילדים נולד אחרי מותו). האלמנות הגישו בשמן ובשם הילדים תביעת תלויים נגד קרנית, מכיוון שלאיש לא היה ביטוח חובה בתוקף. עיקר המחלוקת הייתה סביב הכנסתו הלא מדווחת של האיש. האלמנות טענו כי הוא הכניס כ-50,000 שקל בחודש אך השופט חננאל שרעבי פסק כי האיש השתכר מגידול תרנגולות כ-4,000 שקל בחודש וכן 3,000 שקל נוספים מעבודה כמאבטח.
האב, יליד 1980, נהרג בתאונת דרכים לפני כשלוש שנים. הרכב בו נהג לא היה מבוטח בביטוח חובה תקף ולכן הוגשה התביעה נגד קרנית.
קרנית הודתה בחבותה לפצות את התובעים והמחלוקת נותרה בעניין היקף הנזק.
האלמנות טענו כי המנוח עבד כשכיר באבטחה בשכר חודשי של 4,500 שקל. עם זאת, הכנסתו העיקרית הייתה מלולים שהקים במתחם המגורים של המשפחה. לדבריהן, ההכנסה מהלולים לא דווחה למס הכנסה.
לטענת האלמנות, המנוח גידל כ-3400 עופות מידי חודש במחזור מכירות חודשי של 76,500 שקל. לדבריהן, הכנסתו מהמכירות לאחר ניכוי ההוצאות עמדה על 53,150 שקל.
בנסיבות אלה לטענתן יש להעמיד את שכרו על שילוש השכר הממוצע במשק, כמגבלת חוק הפיצויים, העומד כיום על סך של 10,595 שקל.
הן הוסיפו כי המנוח סייע בגידול הילדים, שחמישה מהם עדיין לא בני 10, ויש לפסוק פיצוי בגין אובדן שירותי אב על הצד הגבוה, בסך 800,000 שקל.
קרנית טענה מנגד כי המנוח בעל עבר פלילי, מכור לאלכוהול ולסמים, עבד רוב חייו בעבודות מזדמנות אשר החליף לעיתים קרובות. בשלוש השנים שקדמו למותו לא עבד באופן רציף.
היא הוסיפה כי המנוח ומשפחתו התקיימו מקצבאות ביטוח לאומי והלולים הניבו כמאה עופות בחודש למכירה מזדמנת או לשימוש עצמי.
עוד לטענתה, בישראל חל איסור להינשא ליותר מבת זוג אחת ואין להתחשב בפיצוי בקיומם של שני משקי בית.
כמו ידועה בציבור
השופט חננאל שרעבי מבית המשפט המחוזי בחיפה קיבל את טענת התובעות כי המנוח גידל עופות בלולים בסמוך לביתו. עם זאת, הוא קבע שמחומר הראיות עלה שהיקף המכירות היה נמוך משמעותית מהנטען על ידן ועמד על 100 עופות לכל מחזור גידול בן 40 ימים.
בניכוי מחיר העופות ששימשו לצריכה עצמית העמיד השופט את ההכנסה החודשית הלא מדווחת על סך של 3,750 שקל. בצירוף משכורתו של המנוח משמירה הועמדה הכנסתו החודשית של 7,950 שקל בחודש.
השופט ציין כי התובעות ניסו להציג תמונת מצב כלכלית טובה יותר משהיתה במציאות ובפועל שתי המשפחות חיו בעוני.
עוד קבע השופט כי האישה השנייה זכאית להכרה כתלויה. ״ככל שהחוק הישראלי לא מכיר באישה השנייה כבת זוג חוקית, ניתן עדיין להכיר בה כידועה בציבור של המנוח״, כתב השופט בהקשר זה.
בסיכומו של דבר קבע השופט כי סך הפיצוי בגין הפסד הכנסה, הפסד הפרשות פנסיוניות וקצבת זיקנה, אובדן שירותי אב והוצאות קבורה עומד על 2,057,434 שקל.
מכיוון שהסכום נבלע בכספי קצבאות ביטוח לאומי קבע השופט שהתובעים זכאים ל-25% מהסכום ועל קרנית לשלם להם 514,539 שקל בניכוי תשלום תכוף ששולם ב-2019 בסך 25,000 שקל.
קרנית חויבה בנוסף בשכ״ט עו״ד בסך 13% ובאגרה.
- ב״כ התובעים: עו"ד רון פסקא
- ב״כ הנתבעת: עו"ד יובל ראובינוף
עו״ד אסתר מצגר
עוסק/ת ב-
נזקי גוף ותאונות
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין